ב־7 באוקטובר 2023 פרצה מלחמת הציוויליזציות הראשונה. היא פרצה אצלנו. ביישובינו, בקיבוצינו, בבסיסי צה"ל שעל גדר הגבול עם רצועת עזה. במלחמת הציוויליזציות הראשונה שילמנו מחיר כבד מאוד. לא יהיה ישראלי אחד שישכח כל ימי חייו את המראות, העצב, היגון והזעזוע.
ב־7 באוקטובר הציוויליזציה המערבית הפסידה, הברברים גברו באמצעות שיטות בזויות ביותר, בלתי אנושיות, במראות ששאובים מימי הביניים (במקרה הטוב) או ממלחמות אכזריות בעת העתיקה. גם לחיות יש כללים. גם בימי הביניים היו. אבל הניצחון של הברברים הוא זמני בלבד.
במלחמת הציוויליזציות הראשונה שמדינת העם היהודי הייתה קורבנה הראשון למתקפה, נפרצו כל הסכרים, כל הגבולות. השתנו סדרי עולם, ובתוכו קם מזרח תיכון חדש. אין עם בעולם שיכול או צריך לעבור בשתיקה או לסדר היום על טבח כזה. בבחינת מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ב־7 באוקטובר קרסו קונספציות רבות מאוד. עוד תגיע השעה לדון, לחקור, לבדוק ביסודיות את כל המערכות: כולן, כולל כולן. אבל קונספציה אחת, עיקרית, אפשר לומר כבר כעת שקרסה באופן מוחלט בבוקרו של 7 באוקטובר: אי אפשר לקיים עוד, כפי שישראל והעולם המערבי קיימו, את מאבק הציוויליזציות שמולו אנחנו עומדים, ושאת מלחמתו אנו נלחמים בימים אלה ממש, כמוצב הקדמי של המערב כולו.
זה קרס והתנפץ מול כוחות שאינם רציונליים. כוחות ציר הרשע שמופעלים, מחומשים, מאומנים וממומנים על ידי טהרן. אם למדנו דבר מה מההיסטוריה הקרובה מאוד הוא שאם ישנו משטר שאומר שהוא רוצה בהשמדתך – תאמין לו. אל תזלזל בו ואל תבטל אותו ומעל הכל - היכנס לנעליו המזוהמות ולראשו המעוות. הרכנת הראש של התרבות המערבית המודרנית, ובתוכה ישראל, ההתעלמות מכל פעמוני האזהרה, וכן, גם מידה רבה של סלחנות וה"הכלה" הידועה לשמצה. שני עולמות שונים שלעולם לא ייפגשו: המערב המודרני מול הג'יהאד הרצחני.
"הבנת המניעים" של הצד השני העמידה את כולנו בסכנה קיומית. את ישראל בחזית ואת המערב בהמשכה. אין ולא הייתה צריכה להיות "הכלה" על טיל אחד, רקטה אחת, שנורו לעבר ישראל. הראשונה הייתה באביב ההוא של 2001, על העיר שדרות. המשכה היה בנסיגה החד־צדדית מכל הרצועה כולל מגוש קטיף, מהיישובים בצפונה ומציר פילדלפי בדרומה, אבל ראשיתה בהסכמי אוסלו דווקא.
אוסלו: קו פרשת המים המובהק של מדינת ישראל. עד אז עמדנו בגבורה מול כל ארגוני הטרור של האסלאם הקיצוני הדתי והפאן־ערביזם החילוני. זו הנקודה שבה השתנו הכללים לרעתנו. מה שהחל בהכנסת יאסר ערפאת, טרוריסט מגואל בדם, בשחרור מסיבי של "אסירים ביטחוניים" (שם מכובס למחבלים) והעברה זוחלת של הביטחון שלנו לידיים של "קבלני משנה" ערבים – הסתיים בהתנתקות, בבריחה מלבנון, מהתעלמות מופגנת מכל פרובוקציה, מכל השפלה שספגו כוחותינו בפעילות בט"ש ביו"ש, רק כדי לשמור על שקט. במאבק הציוויליזציות כל אלה נתפסו כחולשה חמורה.
בלי מדינה פלסטינית
כעת נדרש שינוי יסודי של הקונספציה. לא "רשות פלסטינית", לא קניית שקט מדומה באמצעות העברת כספים, בטח ובטח לא חזרה למתווה המסוכן של "שתי מדינות". מלבד העובדה ההיסטורית שארץ ישראל המערבית היא ארצו של העם היהודי, הוכח כבר, ויותר מפעם אחת, שנסיגות אינן מביאות שלום – הן מביאות מלחמה. "מדינה פלסטינית" רצחנית הוקמה דה־פקטו אחרי השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007. תוצאותיה המחרידות נתגלו לנו, בשיא האכזריות, בשמחת תורתנו.
הימור מסוכן, לרעיון דומה חלילה ביו"ש, בשם המכובס של "מדינה פלסטינית" יעצים את האיום המיידי והקרוב ללא כל שטח אסטרטגי להגנת מדינת ישראל. אנחנו חייבים שיהיו לנו גבולות בני הגנה, עם העומק האסטרטגי עד בקעת הירדן. מנהרות לכפר סבא תהיינה רק ההתחלה. הן תוכלנה להגיע, בנקל, לרעננה ולהוד השרון, ולשדה התעופה הבינלאומי המרכזי נתב"ג, לבאר שבע בדרום, ולעמק יזרעאל ועפולה בצפון.
את הרעיון הזה, ל"יום שאחרי", חייבים להסיר מיד ובנחישות מסדר היום הבינלאומי. אסור לנו, כמדינה חפצת חיים, שקונספציה שגויה תיכפה עלינו. במזרח התיכון החדש, שבו שלטון חמאס הצבאי וגם האזרחי יסולקו מעזה, רעיון כזה אסור שיחזור לשולחן. נכון לנו מאבק בינלאומי מאתגר וקשוח מאוד בעניין זה, אבל בכוחות משותפים נצליח להדוף אותו. אם כך, מה כן? ראשית, רצועת עזה מפורזת לחלוטין בדרומה של ישראל. כשיחזרו תושבי העוטף ליישובים המתחדשים, לא יהיה עוד איום של כוח צבאי מיומן על הגדרות.
שליטה ביטחונית מוחלטת של צה"ל ברצועת ביטחון שעוטפת את מרכזי האוכלוסייה ברצועה. מצפון, רצועה של 2־3 ק"מ, מבוססת על דגם ההתיישבות של אלי סיני, דוגית וניסנית. במזרח הרצועה, רצועת ביטחון שבה אין יוצא ואין בא מקרב ערביי עזה, ובדרומה הקמתו מחדש של ציר פילדלפי שחוצץ בין דרום הרצועה לגבול מצרים־ישראל. בתוך הרצועה, כהסדר ביניים ארוך טווח: שליטה של גופים בינלאומיים שמורכבים ממגוון ארגונים א־פוליטיים - או"ם, הבנק העולמי, ארגוני סיוע של מדינות זרות במערב. סדר חדש ברצועה.
יש רק כוח אחד שיוכל להבטיח את ביטחוננו: אנחנו עצמנו. ומהביטחון, מהסדר החדש בעזה, מהפגנת עוצמתנו ואחדותנו – יבוא בעתיד גם השלום המיוחל.
הכותב הוא שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה
[email protected]