למן פרוץ המלחמה מהווה גבול ישראל-לבנון זירת עימות פעילה. הגם שעיקר תשומת הלב מוקדשת ללחימה מול חמאס, אין עוררין על כך שבגבול הצפון מתנהלת הלכה למעשה חזית לחימה שנייה, גם אם משנית בעוצמתה. בשבועיים האחרונים אף ניכרת הסלמה בעימות.
בתוך ראש הנחש: 10 ההישגים של איראן במלחמה מבחינתה עד כה
השאלה הגדולה היא האם פעילותו של נסראללה בגבול הצפון היא מס שפתיים שעליו לשלם או שבכוונתו להרדים את ישראל כדי לנצל שעת כושר, לכשתגיע, כדי להרחיב את העימות לכדי מלחמה כוללת? האמת היא שקשה לדעת מה בדיוק מתכוון נסראללה לעשות, וזאת מהסיבה הפשוטה שהוא עצמו ככל הנראה איננו יודע. למעשה, כל הסימנים מעידים על כך שמתקפת חמאס תפסה אותו ואת פטרוניו באיראן לא מוכנים.
מאז הקמתו ב-1982, אך במיוחד לאחר מינויו של חסן נסראללה למזכ"ל הארגון ב-1992, חזבאללה הפך באופן הדרגתי לתנועה פרגמטית יותר. לצד טשטוש דוגמות מהפכניות-אסלאמיסטיות מבית מדרשו של ח'ומיני, חזבאללה החל לאמץ זהות לאומית-לבנונית, מה שכלל גם את השתלבותו במערכת הפוליטית. כיום חזבאללה מהווה גורם פוליטי רב עוצמה שביכולתו להטיל וטו על כל החלטה ממשלתית. במסגרת תהליך ה"לבנוניזציה", חזבאללה מדגיש את תפקידו כ"מגן לבנון" למול הסכנות האורבות למדינה, במיוחד מצד ישראל.
אלא שה"לבנוניזציה" זוכה למבטים חשדניים כל העת. לצד אלה הרואים בה תהליך אמיתי, רבים רואים בה העמדת פנים צינית שמטרתה להסתיר את כוונותיו האמיתיות של הארגון. יתרה מזו, חזבאללה סובל מתדמית שלילית ביותר בזירה הפנים-לבנונית, משום שהוא נתפס כאחראי העיקרי למשבר הכלכלי ולקיפאון הפוליטי.
חזבאללה מצוי אפוא בין הפטיש לסדן: בין היותו שלוחה איראנית לבין היותו ארגון פטריוטי-לבנוני; ובין היותו תנועת התנגדות הפועלת כחלק מציר ההתנגדות ומחויבת לייצוא המהפכה ולשחרור פלסטין, לבין היותו "מגן לבנון". נסראללה נמצא בדילמה קשה: מחד, העימות המתמשך עם ישראל משמש מקור להצדקת קיומו של הארגון. מאידך, יציאה לפעולה הסותרת את האינטרס של המדינה תשמוט את הקרקע מתחת לטיעון של "מגן לבנון", תגביר את ההתנגדות לארגון בתוך לבנון ועלולה לפגוע בו באופן בלתי הפיך, וזאת מבלי לקחת בחשבון את הנזק העצום שצפוי להיגרם לו וליכולותיו בידי ישראל ואולי אף ארצות הברית.
דילמות אלה מובילות את נסראללה להישאר, לפחות עד כה, מחוץ למלחמה. נראה שהשיקול הפנים-לבנוני גובר על פני שיקולים אחרים. מעבר לעובדה שהוא איבד את אלמנט ההפתעה, הזירה הפנים-לבנונית ברובה הגדול מתנגדת נחרצות לגרירת המדינה למלחמה. בארבע השנים האחרונות מצויה לבנון במשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה, וזאת בשעה שהמדינה מתנהלת ללא נשיא מכהן ועם ממשלת מעבר שאינה מתפקדת.
הלבנונים מבינים היטב כי הישאבות למלחמה עלולה להוביל לקטסטרופה הומניטרית וכלכלית קשה אף יותר מהמלחמה ב-2006. גם ההרס המוחלט בעזה מדגים מה צפוי ללבנון אם חזבאללה יבחר במלחמה. בינתיים, עשרות אלפי לבנונים בדרום אינם מחכים וכבר מתפנים מכפריהם. השיקול הפנים-לבנוני של חזבאללה, יש להדגיש, עולה ממילא בקנה אחד עם האינטרס של איראן להישאר מחוץ למלחמה.
השיקול הפנים-לבנוני בא לידי ביטוי בשני הנאומים שנשא נסראללה בהם ניסה להתגאות בהתייצבות ארגונו לצד הפלסטינים, אך מבין השורות ניתן היה להבין כי הוא אינו מעוניין בהרחבת העימות, במיוחד בשעה שלא הוא ולא איראן, לטענתו, ידעו מראש על המתקפה. על כך זכה לביקורות ארסיות מצד גורמים שונים בעולם הערבי והואשם בתור מי שמרבה להתרברב בדיבוריו על ההתנגדות והמאבק בישראל, אך ברגע האמת נטש את הפלסטינים לגורלם.
נסראללה מנסה, בתיאום עם האיראנים, לנקוט בדרך ביניים שתאפשר לו מצד אחד להימנע ממלחמה כוללת אך מן הצד השני להציג את עצמו כמי שהתייצב לצד ההתנגדות. הוא יכול להתגאות בהמשך ההתשה, ריתוק כוחות משמעותיים של צה"ל לחזית הלבנונית ופינוי עשרות אלפי תושבים מיישובים בצפון. כל זאת באופן שאינו שובר לתפיסתו את "כללי המשחק" ומוביל למלחמה כוללת. יש גם לראות את פעילות ההתשה של חזבאללה בגבול הצפון כחלק מתמונה רחבה יותר, במסגרתה פועלות שלוחות איראן נוספות – בסוריה, בעיראק ובתימן – כדי להפעיל לחץ על האמריקאים ועל בעלי בריתם במזרח התיכון כדי לכפות על ישראל הפסקת אש.
ככל שתימשך הלחימה בעזה כך יימשכו מאמצי ההתשה של הציר האיראני ברחבי המזרח התיכון, ובראשם מאמצי ההתשה של חזבאללה בגבול לבנון, אך ללא הידרדרות למלחמה. יחד עם זאת, חישוב לא נכון של מי מהצדדים עלול בהחלט לשבור את הכלים ולהפר את כללי המשחק, ובכך לגרור את הזירה הצפונית לתוך מלחמה שאיש, לבד הפלסטינים, אינו מעוניין בה.
אם בכל זאת יחליט נסראללה כי הוא מוכן להחרפת העימות ולהפיכתו למלחמה כוללת סביר להניח כי הוא יעשה כל מאמץ להביא את ישראל להיות זו שתוקפת ראשונה. נסראללה מייחס חשיבות לתדמיתו בתור מי שמקבל את החלטותיו באופן רציונלי ומחושב, וקשה לחשוב איזה טיעון רציונלי יוכל להציג לציבור הלבנוני אם יהיה זה שיביא ביוזמתו מלחמה הרסנית. הנרטיב שינסה לקבע יהיה שישראל היא שפתחה במלחמה, והוא, בתור "מגן לבנון", נאלץ להיחלץ להגנתה ולהגיב.
ישראל, מצידה, החליטה להתמקד בזירה הדרומית ולהימנע מהרחבת העימות בצפון. עם זאת, המלחמה בעזה – ובמיוחד תוצאותיה – עשויה לטמון בחובה הזדמנות עבור ישראל לשינוי המשוואה גם מול חזבאללה בצפון, בין אם באמצעים צבאיים או באמצעים מדיניים.
פרופ' אלי פודה הוא בחר ועד מנהל במכון מיתווים ומלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים; איתן ישי הוא דוקטורנט בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים המתמחה בלבנון.