שני תהליכים מקבילים שהתרחשו ב-15 השנים האחרונות, אחד בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו והשני במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, גרמו לקרע קשה בין ישראל לבין הדמוקרטים. עדיין לא ברור אם הטבח האכזרי של חמאס בתושבי העוטף והמלחמה בעזה יצמצמו או דווקא יעמיקו אותו. בשלב זה, אפשר רק לקבוע שהאירועים האחרונים העמיקו את המחלוקת ביחס לישראל בתוך הדמוקרטים, בין האגף הקורא לעצמו "פרוגרסיבי" לבין הזרם המרכזי ובין היהודים לבין הלא יהודים במפלגה.
בשלוש מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית (2012, 2016, 2020) נתניהו תמך במועמדים רפובליקנים, ב-2015, בנאום בקונגרס שאליו הוזמן ע"י הרפובליקנים, הוא תקף את הנשיא אובמה הדמוקרט על הסכם הגרעין שאז עמד לסגור עם איראן, הוא גרם למחלוקת עם יהדות ארצות הברית שרובה המכריע תומך בדמוקרטים, והעדיף על פניהם קשרים עם נוצרים אוונגליסטים.
האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית מורכב מחברי קונגרס שמאלנים, בחלקם קיצונים ואנטישמיים, שעוינים את ישראל ואת ארצות הברית. בסנאט מייצגים אותם ברני סנדרס ואליזבט וורן. אחדים מהם הקימו בבית הנבחרים "חבורה" הכוללת צירים שמייצגים מיעוטים: שחורים, מוסלמים והיספנים. לעיתים קרובות, הם משמיעים אמירות קיצוניות נגד ישראל ומצביעים נגד החלטות פרו-ישראליות בקונגרס כולל נגד סיוע צבאי חיוני.
הנציגים הפרוגרסיביים מייצגים תרבות פוליטית שהתפתחה בארצות הברית על בסיס פוליטיקה של זהויות, רב-תרבותיות ואחדות השורות. כל אלה מחלקים את העולם למדכאים ולמדוכאים וכדי להתגבר על המדכאים יש לאחד את השורות. בתפיסה הזאת, כמו הלבנים השמרנים בארצות הברית שמדכאים מיעוטים, ישראל מדכאת את הפלסטינים שהם מקבילים לשחורים או לילידים האינדיאנים האמריקניים. לפיכך, יש להתייצב לטובת הפלסטינים ולא משנה מה העמדות והמעשים שלהם כלפי ישראל והיהודים.
ב-25 באוקטובר, בית הנבחרים העביר ברוב עצום של 412 מול 10 החלטה שגינתה בחריפות את חמאס על הטבח שביצע, תמכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, וקראה לשחרור מידי של כל החטופים". החלק היותר קיצוני בקרב הפרוגרסיביים הצביע נגד. הצהרות של פרוגרסיביים בולטים מורים על הבדלים מסוימים ביניהם ועל פערים משמעותיים ביניהם לבין הזרם המרכזי במפלגה, שאותו מוביל ביידן.
מייד לאחר הטבח ראשידה טאליב, צירה מוסלמית ממוצא פלסטיני, אחת המובילות של "החבורה", פרסמה הודעה שמצדיקה את הטבח, ביקרה בחריפות את הלחימה הישראלית בעזה, תבעה הפסקת אש מיידית, חזרה על השקר לפיו ישראל תקפה את בית החולים אל-אהלי, יחד עם תנועת החרם ניסתה לקיים בקונגרס אירוע נכבה, ביקרה את מדיניות ביידן והשמיעה את הסיסמה "מהנהר עד הים פלסטין תהיה חופשית", שפירושה חיסול ישראל. בית הנבחרים נקט בצעד חריג כאשר קיבל החלטה לנזוף בה, ברוב של 234 (כולל 22 דמוקרטים) מול 188.
העמדות של ברני סנדרס היו מורכבות יותר. בהתחלה, דיבר כמו טאליב: "הכיבוש הישראלי ומדיניות ממשלת נתניהו הובילו לתנאים שיצרו את מתקפת ה-7 באוקטובר. לישראל אין זכות להפציץ שכונה שלמה כדי לחסל יחידה אחת של חמאס". לאחר שחבריו הדמוקרטים גינו אותו בחריפות, אמר: "אני לא רואה איך אפשר להגיע להפסקת אש קבועה עם ארגון כמו חמאס, שמטרתו היא להשמיד את מדינת ישראל. אני חושב שהמדינות הערביות באזור מבינות שחמאס חייב להיעלם". בהצהרה נוספת שוב התהפך: "לממשלת הימין הקיצוני של נתניהו אין זכות לנהל מלחמה כמעט מוחלטת נגד העם הפלסטיני", אמירה שגוייה ומקוממת. הוא לא יודע שמי שמנהל את המלחמה הוא קבינט מצומצם בהשתתפות גנץ ואייזנקוט שדווקא מנטרל את הקיצונים? שהוא מנהל מלחמה מוגבלת נגד החמאס בעזה ולא מלחמה מוחלטת נגד העם הפלסטיני, וגם שכח שאמר שמוצדק לנהל מלחמה נגד החמאס.
בסקרי דעת קהל שנערכו מאז הטבח, רוב מכריע של אמריקנים רואה בישראל אינטרס בטחוני של ארצות הברית תומך בישראל, במאבקה בחמאס ובמדיניות הסיוע של ביידן. אולם הדמוקרטים תומכים בישראל הכי פחות בהשוואה לרפובליקנים והבלתי מפלגתיים. הצעירים, המיעוטים והפרוגרסיביים שביניהם, מורידים את המספרים מטה.
לראשונה בהיסטוריה, לפני הטבח והמלחמה, יותר דמוקרטים תמכו בפלסטינים מאשר בישראל. תחזיות דמוגרפיות מורות על כך שהלבנים מאבדים את הרוב שעדיין יש להם בכלל האוכלוסייה. העתיד יהיה שייך למיעוטים שרובם נוטים לתמוך בדמוקרטים. יש כאלה שמכנים את ביידן הנשיא הפרו-ישראלי האחרון.
יתכן שהזעזוע בקרב הדמוקרטים היהודים ובשמאל המתון שעורר הטבח, וההתעלמות של השמאל היותר הרדיקלי ממנו, וההבנה שהפלסטינים נכשלו במבחן של עזה יעמיק את הקרע הפנימי בתוך הדמוקרטים. כאשר פרוגרסיביים טוענים שאם ביידן לא יפסיק לתמוך בישראל, הם לא יצביעו עבורו בבחירות 2024, הם תוקעים לעצמם גול עצמי. השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון כבר מגייסת סכומי כסף גדולים כדי להשפיע על בחירות הפריימריז לקונגרס במחוזות דמוקרטיים מובהקים כדי לנצח צירים אנטי-ישראלים ולהחליף אותם בכאלה שיהיו תומכים או לפחות ניטרליים.
עתיד היחסים עם הדמוקרטים תלוי במדיניות של ממשלת ישראל שתקום אחרי המלחמה ובהתפתחויות בתוך המפלגה הדמוקרטית. נוצרה הזדמנות בקרב שני הצדדים לצמצם את הקרע. היא מחייבת פעילות נמרצת של יהודי ארצות הברית נגד מגפת האנטישמיות הנוראה, בעיקר בקמפוסים, והתגייסות טוטלית נגד אלה שמנסים לקעקע את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית.
היא מחייבת גם שינוי במדיניות ישראל, בעיקר ביחס לפלסטינים, והרחקת קיצונים מעמדות השפעה. היא מחייבת הקשבה לעמדות של הדמוקרטים והיהודים ומאמץ גדול ככל האפשר להתחשב בהם. נתניהו והממשלה הנוכחית אינם ממסוגלים לאמץ מהלכים כאלה. אולי תוכל הממשלה הבאה.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.