אנחנו נמצאים במשבר בריאות נפש מהחמורים בעולם מבחינת היקף ועוצמת החשיפה. מאות אלפי תושבי הדרום שחוו חשיפה ישירה לאירועים מתמודדים עם אובדן, מפונים מבתיהם ושגרת חייהם מעורערת. אלפי בני משפחה של חטופים מתמודדים עם חוסר ודאות וחרדה שלא ניתנים לתיאור, בני משפחה שיקיריהם מגויסים, מיליוני אנשים שחשופים לתכנים קשים במדיה - מדינה שלמה בטראומה. כל אלה זקוקים ויזדקקו לחיזוק חוסנם ולתמיכה ברווחתם הנפשית ואף לשירותי בריאות נפש.

מערכת בריאות הנפש פוגשת את המלחמה והשלכותיה כשהיא בנקודת שפל קשה. עוד לפני המלחמה דובר רבות על מערכת שהוזנחה במשך שנים ועל היותה בקריסה עקב חוסר משמעותי בתקציבים ובכוח אדם. נכנסנו למלחמה עם מערכת מיובשת והיום, כשבריאות הנפש היא הסיפור של כולנו, הגענו למצב קיצון וללא יכולת להתמודד עם אירוע בסדר גודל כזה.

בעיית כוח האדם במקצועות הטיפול ידועה כבר שנים. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים נוטשים את המגזר הציבורי בשל השכר הנמוך ותנאי ההעסקה המבטאים את יחס משרדי הממשלה למקצועות חיוניים אלה. כך הגענו למחסור אקוטי בכוח אדם במערכות הציבוריות ולתורי המתנה של חודשים ארוכים. הציפייה שאנשי הטיפול בעת הזו יעניקו שירותים בהתנדבות אולי הייתה לגיטימית לימים הראשונים של המלחמה, אך לא עוד, ובהקשר זה ראויה לציון ההתעשתות של משרד הבריאות. יש צורך בשיפור מיידי בתנאי ההעסקה על מנת שאנשי טיפול ישאפו לחזור למערכות הציבוריות, וכך תהיה אפשרות למתן מענה בזמינות הנדרשת. קיימים הסכמי שכר שנחתמו, אך עדיין לא מיושמים ויש להוציאם לפועל.

מחקרים מראים כי התערבות מוקדמת וטיפול ראשוני במצבי טראומה ודחק מקטינים את הסיכוי להחרפה במצב הנפשי ולהתפרצות פוסט־טראומה ומחלות נפש קשות. לכן חשוב למקד את המאמץ בקידום מענים מיידיים, בטיפול מניעתי ובפיתוח מענים קצרי טווח, במקביל לתכנון המענים לטווח הרחוק.

המדינה חייבת להפשיל שרוולים: כל בעלי העניין צריכים לשבת יחד בדחיפות ולגבש תוכנית שבצדה תקציב הגון שיגשר על הפער הקיים ויעניק יכולת תגובה לנדרש - משרדי הבריאות, הרווחה והחינוך ביחד עם משרד האוצר, ובשיתוף עם ארגונים משמעותיים ובעלי ניסיון עשיר בתחום. יש לנסח תוכנית אסטרטגית לאומית מפורטת ארוכת טווח לבריאות הנפש והקמת מערך לאומי. יש להקצות תקציבים למערך כולו, בין שלפעולות מקדמות חוסן ובין שלמסגרות סיוע בקהילה שמצמצמות ומונעות אשפוזים פסיכיאטריים, לפיתוח חלופות אשפוז, להרחבת המודל של בתים מאזנים, להקמת מערך של צוותי משבר וצוותים רב־מקצועיים המעניקים טיפול ביתי ופרקטיקות אינטגרטיביות חדשות. יש לקדם פתרונות טכנולוגיים תומכי החלמה וחוסן שיצמצמו את הצורך בכוח אדם. יש חשיבות רבה למרחבים מרפאים בקהילה, שכן מדובר בטראומה לאומית, שהטיפול בה דורש גם כלים מערכתיים וקהילתיים.

ובתוך כל זה, חשוב לשים את הילדים, בני הנוער והצעירים בראש סדר העדיפות, לייצר מענים פרונטליים ודיגיטליים לטיפול במשברים בשלבים ראשוניים להתהוותם, ולגבש תוכנית כוללת להגברת המודעות עבור בני נוער, צעירים והוריהם ועבור צוותי חינוך העובדים עם צעירים, כדי שיבינו את חשיבות המניעה וההתערבות המוקדמת ושל קבלת עזרה וטיפול.

חייבים לפעול במהירות ובאופן הרחב ביותר על מנת למנוע את ההידרדרות הגורפת במצב. 

הכותבת היא מנכ"לית עמותת אנוש