מהרגע הראשון של המלחמה בעזה, הקרויה בשם המשונה ״חרבות ברזל״ היה ברור כי לדעת הקהל יהיה משקל רב על אורך הפעולה ועל תוצאותיה. מלחמות כבר מזמן רק אינן התנגשות של כוחות צבאיים בשדה קרב מוגדר.
"נשים וילדים ישוחררו": בחמאס מאותתים כי עסקה להשבת החטופים קרובה מתמיד
שדה הקרב של היום משתרע על פני העולם כולו והוא מערב עולמות תוכן מגוונים ובהם רשתות חברתיות, המרחב הציבורי, אולפני טלוויזיה וכותרות עיתונים. בכולם צריך לנצח, כולם חשובים, כולם מעצבים את תמונת הקרב הנוכחית וכמובן תמונת הסיום.
לאחר הטבח של 7 באוקטובר והכניסה הקרקעית של כוחות צה״ל לעזה החריף הצורך לקשר בין החמאס לבין השימוש המעוות שהוא עשה במתקנים אזרחיים. מתקנים אלה מוגנים על נורמות הלחימה המקובלות וצה״ל אכן נמנע מלתקוף אותם. זה היה ידוע והוכח כבר בעבר, אבל הפעם, נחוש מתמיד, חתר צה״ל אל ליבו של הארגון למפקדות ולמתקני הפיקוד והשליטה שלו שהוטמנו במתכוון מתחת לקרקע, בחסות הבטוחה לכאורה של מתקנים. על פי אמנות בינ״ל חלות כידוע רק על ישראל ולא על הרוצחים המתועבים שממול.
הקרב על שיפא, בית החולים המרכזי הוא בעיצומו. בתחילת הדרך הציג תא״ל הגרי דובר צה״ל היעיל והאמין את תרשים של המפקדה התת קרקעית מתחת לבית החולים והיה ברור כי פנינו לשם. בסוף השבוע, לאחר מאמצים רבים, החל להופיע סוף סוף התיעוד מבית החולים.
עכשיו כבר ברור כי בתי החולים, אינם עוד המשענת הנאמנה ביותר של החמאס, היא התמוטטה, הטאבו הוסר, אבל עדויות משמעותיות, משכנעות, עדיין אין מספיק. בוודאי טרם הוצג אותו מתקן אימתני החבוי מתחת לבית החולים.
כדאי שנדע, העיתונות הבינלאומית היא חשדנית. מבחינתה, ובצדק. העולם מלא שקרים. כך כבר ראינו בעימות הנמשך והולך בין אוקראינה ורוסיה. מי באמת יודע מה קורה שם?
הבינה המלאכותית מאפשרת כיום לייצר הכל, לזייף הכל, גם טקסטים, גם תמונות, גם דמויות אנושיות לכאורה, הכל פתוח והכל אפשרי. אין כל קושי להמציא עדויות מצולמות, עדויות בעל פה ולחשוף אותם כלפי העולם. לכן, סימני השאלה האלה, שנדחים על ידינו בבוז, מועלים מעל במות שונות בעולם.
המאבק הזה הוא קשה ולא כל הכלים בידינו. מבחינה זו, סרט הזוועות זוכה לאמינות ונכון לעשות בו שימוש רחב ככל האפשר, וברגישות הנדרשת. אך כדי לשכנע את קהל היעד שלו, מה שקרוי ״דעת הקהל״ באמצעות הגורמים המתווכים, כמו תקשורת, משפיענים, מנהיגים נבחרים וארגונים בין לאומיים, יצטרך צה״ל להביא עדויות מוחצות יותר. אנחנו, בישראל, מאמינים, כמובן, כך גם העולם היהודי והרבה מאד מאד אנשים טובים בעולם, שליבם נחמץ בשל המצוקה שלנו וגם של האזרחים הפלשתינאים. זה לא סותר. אבל המשחק שלפנינו, לשכנע את ה״עולם״ הוא קשה ואכזרי מאד.
צה״ל נדרש להביא בעוד הוכחות. עוד בתי חולים מחכים בדרך, ולכולם יצטרכו להיכנס. אבל האויב שמולנו כבר הכין את עצמו גם למהלך הזה והוא בוודאי ברגעים האלה ממש מסתיר ראיות, משמיד מנהרות, מרחיק אמצעי לחימה,
כך שהמשימה תהיה קשה ביותר, כפי שכנראה קרה בשיבא. צה״ל יצטרך להביא עוד ועוד הוכחות ואני מניח כי במהלך הלחימה הן תמצאנה. כאשר יגיע, והוא יגיע, רגע השבירה של החמאס, העדויות האלה יצופו. עד אז הקרב הזה ימשיך להתנהל.
אבל אני רוצה להוסיף הערה אישית. אני מאוד מכבד הקרב על דעת הקהל, הקרב על התודעה וחסיד גדול של שימוש של בכל אמצעי שיכול להשפיע על הלחימה ולהניע אותה לכיוונינו. ועם זאת, ברגעים האלה, אנחנו יודעים כי יש רק שפה אחת שבה מדברים בעזה, שפת הכוח. מותם של המנהיגים, כפי שחוסלו סדאם חוסיין ואוסאמה בן לאדן ומנהיגי אחרים בעולם שהובילו פעולות טרור ומלחמות, כי רק חיסול שדרת הפיקוד המרכזי ועמה אובדן שליטה וקריסת המערכת כולה, הם המשמעותיים כרגע.
נכון, יהיה נחמד אם יתמכו בנו יותר ואם ה״עולם״ יגלה חמלה והבנה. נוח ליהנות מרגעים כאלה, היו כמה בראשית הדרך, אך ברגע המזוקק הזה נחשבים רק ההישג הצבאי ורק החטופים, רק הם חשובים וקובעים. את נזקי ההסברה נתקן אחר כך, בלאו הכי לא היו לי ציפיות גבוהות מדי ממנה.
ד״ר נחמן שי שימש שר התפוצות ודובר צה״ל.