בימים האלה כשמדינת ישראל מנהלת מגעים עם חמאס באמצעות קטאר בנוגע לחטופים שלנו בעזה אין מנוס, אלא להיזכר בימים ההם אי שם באמצע נובמבר 2018. אז הייתי דוברת במשרד הביטחון וכתושבת אשדוד קיוויתי, כמו רבים בדרום, כי לאחר שיגורם של 500 רקטות מרצועת עזה לעבר הערים שלנו יוחלט בקבינט על מהלכים דרמטיים נגד החמאס.
השמועות במשרד אמרו, שאביגדור ליברמן, שהיה שר הביטחון דאז, הצליח לשכנע את רה"מ בנימין נתניהו לבצע מהלך צבאי משמעותי, שנועד למגר את הטרור. בהתאם לשמועות הללו, חיכינו בדריכות לישיבת הקבינט, כי היינו בטוחים, שקבינט, כרגיל, יקבל כל החלטה של נתניהו.
כשישיבת הקבינט התארכה ל-6 שעות, אני זוכרת את עצמי אומרת למישהו במשרד: "אם הקבינט לא הסתיים תוך שעה-שעתיים זה אומר שביבי שינה את דעתו ושום פעולה בעזה לא תצא לפועל". הרי ב-2011 הייתי יועצת של נתניהו והספקתי קצת ללמוד על דפוסי ההתנהגות שלו.
אבל כשישיבת הקבינט הסתיימה הסתבר לי שצדקתי רק חלקית. השרים אכן החליטו להבליג על הרקטות מרצועת עזה, אך במקביל לכך הסכימו גם על העברת 15 מיליון דולר קטאריים לטרוריסטים. תומכי נתניהו אז הסבירו שזו היא הדרך הנכונה להביא שקט לדרום והתחילו להעביר סכומים אדירים לחמאס באופן קבוע כחלק ממדיניות ההסדרה, שעליה הוחלט באותה ישיבת הקבינט ב-13 בנובמבר 2018, בניגוד לדעתו של ליברמן.
במסיבת העיתונאים שכינס שר הביטחון יום למחרת הוא הודיע על התפטרותו לאור אי הסכמתו עם המדיניות הבטחונית של הממשלה ואמר את הדברים הבאים: "מבחינתי מה שקרה אתמול - הפסקת אש - בשילוב עם כל התהליך ההסדרה מול חמאס הם כניעה לטרור... אנו קונים שקט לטווח קצר במחיר פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח ארוך".
אבל כרגע כל זה היסטוריה, מה שחשוב הרבה יותר הוא, שנתניהו עושה את אותה הטעות המרה שעשה לפני חמש שנים. אז, הובהר לציבור, שחוסר מעש בגזרה הדרומית נובע מפעילות משמעותית בגזרה הצפונית. גדי אייזנקוט, שהיה אז רמטכ"ל ותמך במדיניות של נתניהו ברצועה, שבועות בודדים לאחר התפטרותו של ליברמן יצא למבצע "מגן צפוני" לחשיפת המנהרות של חיזבאללה בגבול לבנון. הממשלה הסבירה לציבור, שניטרול המנהרות בצפון, שהיו מוכרות וידועות למערכת הביטחון כבר תקופה ארוכה, חשוב יותר בעת הזו מכל פעולה יזומה נגד החמאס.
היום, לצערי, אותם אנשים בדיוק שהחזיקו בקונספציה שגויה של שימור שלטון החמאס בכל השנים האחרונות הם אלו שמקבלים החלטות בנוגע ל-end game בעזה. זאת ועוד, כשאני שומעת את האמירות, שאי אפשר היום לפעול בצפון, עקב פעילותו של הצבא בדרום, אני שומעת את אותה מוזיקה שהשמיעו לנו ב-2018 איזנקוט ונתניהו.
"אני מכיר היטב את כל הנסיבות וכל המודיעין ואת כל הנימוקים והכל תירוצים. היינו צריכים לסיים את הסיפור של הדרום שהוא קודם לכל. אותה רפיסות שגילינו מקרינה לזירות אחרות", אמר ב-2018 ליברמן. היום חייבים לתלות את ציטוט הזה בחדר שבו מתכנס קבינט המלחמה ולהוסיף, שההפך הוא גם נכון. הניסיון שלנו להימנע מכל פעילות יזומה בגבול הצפוני, מקרינה גם לדרום, כי בימינו הכל קשור להכל. מלחמה רב זירתית היא מורכבת וקשה, אבל אסור שמדינת ישראל תקרין פחד ממנה.
מאז אותה יום שבת הארורה, ברור לכל בר דעת, שחמאס חייב להימחק מעלי האדמות ושטיפול בחיזבאללה חייב להיות הרבה יותר משמעותי ממה שאנחנו רואים כרגע כדי שלא נגיע למצב שאליו נקלענו בדרום.
עם כל הצער שבדבר חייבים כולנו להודות, שבעת הזו עם ישראל זקוק נואשות לממשלה שמורכבת משרי המלחמה ומראש ממשלת מלחמה ולא לאנשים שעדיין מנסים כל פעם מחדש לחזור לקונספציות הישנות של פייסנות, הסדרה והדחקה. ממשלת ישראל חייבת לשנות דיסקט עוד היום, אחרת בעוד זמן קצר, נמצא את עצמנו במדינה שאינה מסוגלת לספק ביטחון לאזרחיה לא בדרום, לא בצפון ולא בכל מקום בארץ.
הכותבת היא עמיתת מחקר, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים