מאז שואת ה־7 באוקטובר הפכנו למדינה שאינה מפסיקה לדבר. שפע של מלל, נחשולים של מילים והכל כמובן בהקשר למצב הלוחמה בעזה, הלוחמה בצפון ושאלת שחרור החטופים מידי חמאס. הכל בהובלת ערוצי הטלוויזיה. הכל חשוף. כל שיקול, תת־שיקול ואפילו רסיס שיקול הנוגעים למצב החירום כיום, בין שהם רלוונטיים ובין שלאו, מובאים לדיונים בלתי פוסקים.
שלפנו מהעבר נושאי משרה רבים, גם כאלה שישירות ובעקיפין היו אחראים לעיצוב התפיסות שהולידו את שואת ה־7 באוקטובר, והם מביעים דעה פעמים רבות וחוזרים שוב ושוב על מה שכבר נאמר. פאנלים ללא סוף. מרואיינים הממשיכים להופיע על מסכי הטלוויזיה עשרות פעמים וכמובן מסיבות עיתונאים דרמטיות באיוש של ראש הממשלה, שר הביטחון וחבר הקבינט הביטחוני השר בני גנץ.
בצד הדברת הבלתי פוסקת אנו גם סופגים הצהרות נחרצות על יעדי המלחמה. הצהרות מאוד נחושות; ועולה באמת השאלה אם הדברת הזו ומסיבות העיתונאים והחשיפה הבלתי פוסקת של מה אנו חושבים, מה אנו מרגישים ומה אנו מצפים, אכן משרתות את מטרות המלחמה. אפשר להבין את הרצון לחזק את המורל הפנימי של הציבור ושל חיילי צה”ל; להגביר את הנחישות ואת תחושת ההיצמדות למטרה, אלא שהכל נעשה בהפרזה. חזרה על הדברים ללא סוף תחת סיסמאות כמו “יחד ננצח” ועוד. כמה פעמים כבר שמענו שמטרות המלחמה הן שתיים: חיסול חמאס ומיטוט שלטונו בעזה ושחרור החטופים? ואכן עולה השאלה, אם שני יעדים אלה משולבים זה בזה או נוגדים זה את זה, ואין פה ערכים מוחלטים.
שני יעדים אלה יכולים בהחלט להיות בציר הזמן יעדים המשולבים זה בזה או נוגדים זה את זה. תנופת הלוחמה בעזה אילצה את חמאס להיכנס איתנו למשא ומתן על שחרור החטופים. אלא שזה רק בשלבים הראשונים של המלחמה. בידי חמאס מצוי הנשק החזק ביותר שיכול להיות ברשותם וזהו כמובן המספר הגדול של החטופים.
אני לא רואה עצמי מומחה למנטליות של חמאס, וכפי שלמדנו, יש לנו לאחר ה־7 באוקטובר הרבה מומחים בתחום זה מההווה ומהעבר המנתחים היטב את התנהלות ארגון הטרור, מה שלא היה לפני ה־7 באוקטובר. אבל אין צורך להיות מומחה לארגון חמאס כדי לדעת שדבר אחד ברור לכל: הם לא יעבירו אלינו את כל החטופים, עד האחרון שבהם, כדי לאפשר לנו להשמיד אותם ביתר קלות.
מיום שהגיעה הקבוצה הראשונה של החטופים לישראל במסגרת העסקה שהתגבשה, שונו יעדי מלחמת ה־7 באוקטובר. היעד שמושל עכשיו בכיפה הוא שחרור החטופים. זו תהיה הדרישה החזקה והמובילה של הציבור ואין שום אפשרות שהסנטימנט הציבורי יהיה אחר. ואין גם שום אפשרות שהקבינט הביטחוני שלנו ינהג אחרת. כל הצהרה היוצאת מפי דובר צה”ל או אחד מחברי קבינט הביטחון או הפיקוד הגבוה בצה”ל ועלולה לפגוע במהלך של שחרור החטופים פסולה. אני לא יכול להבין מדוע הרמטכ”ל היה צריך לומר “נחזור לתקוף בעזה מיד בסוף הפסקת האש”. כן, אנו לא רוצים לפגוע במורל, אנחנו לא מעוניינים לרכך או להאט את תנופת המלחמה שנוצרה קודם ביצוע עסקת שחרור החטופים, אבל למרות זאת, זו הייתה טעות לצאת בהצהרות שעלולות היו לחזק את חמאס שלא לשחרר חטופים.
חידוש ההפוגה הכרחי על מנת להמשיך בתהליך של שחרור החטופים ובמצב הקיים היום עלינו למצות ככל האפשר את הסיכוי לשחרור חטופים נוספים. המשך המלחמה בדרום הרצועה הוא הרבה יותר מורכב וקשה מאשר הלוחמה שהייתה בצפון הרצועה, על אף שגם היא הייתה מאוד לא פשוטה במונחי המחיר ששילמנו בחייהם של עשרות לוחמי צה”ל. מותר לנו, בכל דרגות הצבא, ולרוחב כל שרי הממשלה, לדבר פחות ולהצהיר פחות על יעדים שייתכן שלא נוכל להשיגם, כי בעתיד זה רק יחליש אותנו ויחזק את חמאס. מוטב לא לחשוף את כל הקלפים הלאומיים שלנו ולחשוב היטב קודם שאנו מנהלים לוחמה פסיכולוגית מול חמאס, אשר לאמיתו של דבר אינה אלא הצהרות בלתי פוסקות שנועדות יותר לצורכי פנים.