קיטוב פוליטי מלווה את מדינת ישראל זה תקופה ממושכת, ונראה שהגיע לשיאו במהלך המשבר הפוליטי של השנים האחרונות. בין השנים 2022-2019 נערכו לא פחות מחמש מערכות בחירות, כאשר הרכבת קואליציה יציבה שתכלול שיתופי פעולה בין יריבים פוליטיים הפכה לקשה על רקע חוסר אמון בין המפלגות השונות ועל רקע עוינות בין ציבורים שונים. מחקר שנערך במהלך 2023 מצא כי הקיטוב בין ימין ושמאל בישראל הגיע לפני בחירות 2022 לרמתו הגבוהה ביותר בשלושים השנים האחרונות.
לאחר ניצחונה בבחירות האחרונות, ממשלת נתניהו החלה לקדם בתחילת 2023 תוכנית לרפורמה משפטית ומשטרית, דבר אשר הניע מחאה המונית במטרה לבלום את אותה רפורמה. לאורך תשעת החודשים הראשונים של שנת 2023 חזינו בהפגנות המוניות של תומכי הרפורמה ובעיקר של מתנגדיה, כמו גם בעימותים פיזיים ברחובות ישראל בין מפגינים לבין שוטרים. ישראלים רבים התריעו בתקופה זו מפני קיטוב פוליטי גובר ומעוינות מתעצמת בין המחנות הפוליטיים היריבים, תוך שהם מביעים דאגה מפני ההשלכות החברתיות, הכלכליות, והצבאיות של הקיטוב.
ואז התרחשה מתקפת הפתע הנוראית של החמאס ב-7 באוקטובר ופרצה מלחמת "חרבות ברזל". אזרחים רבים, מציבורים שונים, חוו באותה שבת אימה, הלם, כעס וההשפלה, ולאחריה, מאות אלפי ישראלים גויסו למילואים ועשרות אלפי חיילים – יהודים ולא יהודים, גברים ונשים, ימנים ושמאלנים – החלו להילחם זה לצד זה ברצועת עזה, בגבול לבנון, וביהודה ושומרון. לאחר ה-7 באוקטובר ראינו גם התגייסות נרחבת של ארגוני חברה אזרחית ושל ישראלים רבים.
האם אותה מתקפה נפשעת ב-7 באוקטובר וההתגייסות הציבורית להילחם ולסייע לנפגעים הובילו להפחתה בקיטוב הפוליטי בישראל? האם בעקבות הצורך להילחם יחדיו באויב אכזר הצדדים הניצים בפוליטיקה הישראלית פחות עוינים האחד את השני? או שמא המלחמה דווקא הגבירה את הקיטוב, כאשר כל צד מאשים את היריב הפוליטי בכך שהוא הנושא האחריות לאסון הנורא ב-7 באוקטובר?
את השאלה הזו בחנו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן באמצעות שבעה סקרי דעת קהל שערכנו בשנה האחרונה – החל מדצמבר 2022, לאחר הבחירות האחרונות, ועד נובמבר 2023, כחודש וחצי לאחר פריצת המלחמה בעזה. לסקרים אלו, שנערכו באופן מקוון על ידי חברות הסקרים iPanel וגאוקרטוגרפיה, השיבו במצטבר כ-11 אלף משיבים במצטבר. הם נשאלו על יחסם לימנים ושמאלנים. שאלות סקר אלו מסייעות לנו לבחון את מידת העוינות בין ישראלים המגדירים עצמם כ"ימין" או "שמאל" מבחינה אידיאולוגית – עוינות המכונה גם "קיטוב רגשי" – כמו גם האם מידת העוינות הזו השתנתה במהלך השנה האחרונה, ובעיקר מאז פרוץ המלחמה באוקטובר.
ממצאי הסקרים מראים כי רמות העוינות בין אלו שהגדירו עצמם "ימין" או "שמאל" כמעט ולא השתנו מאז החלה המלחמה. בתרשים להלן מוצג (עיגול ירוק) היחס הכולל של ימנים ושמאלנים לשמאלנים וימנים, בהתאמה. ערך של 0 משמעו היחס העוין והשלילי ביותר, 1 משמעו היחס החיובי ביותר, ואילו 0.5 משמעו יחס ניטרלי. ניתן לראות מהסקרים כי במהלך השנה האחרונה אין כמעט שינויים משמעותיים ביחס הזה, כאשר העוינות הקיימת בין ימנים ושמאלנים הינה יציבה למדי; וזה המצב גם לאחר פרוץ המלחמה (הקו האנכי האפור בתרשים). הממצאים האלו נותרים בעינם גם כאשר מוסיפים אנשים שהגדירו את עצמם כ"מרכז" מבחינה אידיאולוגית (משולש אפור), כאשר נמדד יחסם לימנים. באופן מעניין, יחסם של ימנים לשמאלנים דומה ליחסם של שמאלנים לימנים.
הממצאים האלו מצביעים על כך שנכון לחודש וחצי לאחר תחילת המלחמה, אין שינוי ביחסם של ימנים ושמאלנים ליריביהם הפוליטיים – הם עדיין עוינים האחד את השני, בדומה למצב טרם המלחמה. ייתכן שהתפתחויות צבאיות חיוביות במלחמה, לצד הלחימה המשותפת של ימנים ושמאלנים, יסייעו בהמשך בהפחתה העוינות בין המחנות. עם זאת, לרבים מהימנים והשמאלנים בישראל יש מספר מצומצם ביותר של חברים קרובים ובני משפחה קרובה שהינם מהמחנה היריב, דבר המקשה על יצירת קשרים ושיתופי פעולה. הפוליטיקאים יכולים לעזור כאן: חוקרים שונים מציעים שלפוליטיקאים ואליטות פוליטיות ישנה חשיבות רבה בהפחתת קיטוב. לאור אסון ה-7 באוקטובר ולאור הצורך באחדות השורות לנוכח אתגרי העתיד של מדינת ישראל, יש לקוות כי מנהיגינו יפעלו באופן נחרץ יותר כדי להפחית את הקיטוב בחברה הישראלית.
ד"ר עומר יעיר הוא חוקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן