ב-14.12.23 נדונו בתקשורת שתי הצהרות חריגות מאוד של בכירים בלשכה המדינית של החמאס. איסמעיל הניה, ראש הלשכה הנדונה, אמר בראיון לעיתון ה"גארדיאן" הבריטי שהתפרסם ב-14.12.23 כי הוא "פתוח לשיחות משא ומתן על סיום המלחמה עם ישראל ועל 'הסדרת הבית הפלסטיני - הן בגדה המערבית והן ברצועת עזה'".
לחץ צבאי יקדם שחרור חטופים? בצה"ל כבר לא כל כך בטוחים
לדבריו של הנייה, חמאס מוכן לקיים שיחות שעשויות להוביל ל"דרך מדינית שתבטיח את זכותו של העם הפלסטיני למדינתה עצמאית עם ירושלים כבירתה" (ההדגשה אינה במקור). כלומר, אפשרות לסיום המלחמה עם ישראל על בסיס פתרון שתי המדינות וזאת לפי קווי 67, מה שכולל הכרה עקיפה בקיומה של מדינת ישראל (עמדה שסותרת את אמנת החמאס מ-1988 והצהרות עקביות בהמשך של בכירי הארגון).
סגנו של הניה, מוסא אבו-מרזוק, אמר בראיון שהתקיים ב-14.12.23 לאתר החדשות הערבי-אמריקאי "אל-מוניטור'", כי "יש לכבד את הכרת אש"ף בישראל כדי לפתור את הסכסוך הפנים-פלסטיני. צריך לעקוב אחר העמדה הרשמית. העמדה הרשמית היא שאש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) הכיר במדינת ישראל".
בהמשך, אבו-מרזוק טען כי הצהרותיו "לא הובנו נכון". לדבריו "חמאס אינו מכיר בלגיטימיות של הכיבוש הישראלי, ואינו מקבל ויתור על אף אחת מהזכויות של עמנו הפלסטיני. אנו מאשרים כי ההתנגדות תימשך עד השחרור והשיבה". יחד עם זאת, אפשר לפרש את דבריו הללו כלא כאלו שסותרים את שאמר קודם לכן, היות, למשל, והמונח "הכיבוש הישראלי" יכול להתייחס רק לשליטת ישראל בגדה המערבית ובמזרח ירושלים (ולא בהכרח לכל השטח שמהים לנהר).
שתי הצהרות כה חריגות, בנושא כה מרכזי, מפי שני בעלי התפקידים הבכירים ביותר בלשכה המדינית של החמאס, וזאת בהפרש של ימים אחרים בלבד ביניהם – ברור שאין המדובר במקריות, אלא בפעולה מכוונת של החמאס. כיצד אפשר להסביר זאת? להלן הסבר אפשרי אחד, על בסיס מה שהתרחש בעבר בצפון אירלנד.
במהלך רבות מכ-30 השנים האחרונות של הסכסוך הקשה בצפון אירלנד, הייתה לכאורה הפרדה בין הזרוע הפוליטית של אלו שתמכו באיחוד שני חלקי אירלנד למדינה עצמאית (ככלל, מפלגת ה-שין פיין, המתונה יותר), לבין הזרוע הצבאית של אותם אנשים, שביצעה פעולות טרור רבות וקשות כנגד בריטניה ומתנגדיה מקרב האירים (ככלל, הצבא האירי הרפובליקני, ה-IRA, הקיצוני). לנוכח ההתנגדות של ממשלת בריטניה לנהל מו"מ לשלום עם ארגון טרור כדוגמת ה-IRA, היא ניהלה מו"מ לשלום השין פיין – וב-1998 נחתם בין הצדדים הסכם שלום המכונה הסכם "יום ששי הטוב". רק לאחר מספר שנים, במהלכן ניתן היה להיווכח כי הסכם השלום אכן מיושם, הכריז ה-IRA על סיום המאבק והשמדת מצבורי הנשק שלו. אגב, גם השין פיין וגם ה-IRA היו פרו-פלסטינים, אנטי-ישראלים.
ובחזרה לחמאס: רבות נדון באחרונה על מה יקרה "ביום שאחרי סיום הלוחמה ברצועת עזה" – מי ישלוט בה ואם וכיצד ישתלב החמאס בכך. ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה, התייחס לכך ב-8.12.23 וטען כי הוא לא שולל אפשרות שחמאס יהיה "שותף זוטר תחת אש"ף", ויסייע בקמת "מדינה עצמאית חדשה הכוללת את הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים". גם איסמעיל הניה הביע את עמדתו כי הסדר בנוגע לרצועת עזה ללא שילוב של החמאס הוא אשליה; וכי הוא מנהל מגעים עם הרשות הפלסטינית להקמת הנהגה פלסטינית משותפת. ברור כי שילוב במסגרת הרשה"פ של החמאס במתכונתו הנוכחית (כארגון טרור קיצוני ששולל את קיומה של מדינת ישראל) ייתקל בהתנגדות נחרצת מצד ישראל והקהילה הבינלאומית.
לנוכח כל האמור לעיל, עולה האפשרות כי שתי ההתבטאויות החריגות של בכירי הלשכה המדינית של החאמס מהוות את השלב הראשון ו/או הפרחת בלון ניסוי, במסגרת מהלך חדש של החמאס. כלומר, מהלך שמטרתו להציג את הזרוע הצבאית של החמאס למקבילה לכאורה של ה-IRA, ואת הזרוע המדינית של החמאס למקבילה לכאורה של השין פיין.
דהיינו, ייתכן והחמאס מנסה ליצור הפרדה מלאכותית ולא אמיתית בין הזרוע הצבאית שלו, זו הקיצונית שתומכת בטרור ומתנגדת לפתרון הסכסוך על בסיס עקרון שתי המדינות לפי קווי 67 (בראשות סינוואר), לבין הזרוע המדינית שלו, זו המתונה יותר שלכאורה תומכת בפתרון הסכסוך, כאמור לעיל (בהובלת הניה). מהלך כזה – אם אכן הוא מתקיים ואם הוא יזכה לאמון של חלק מהגורמים הרלוונטיים – יוכל להגדיל את הסיכויים לתמיכה בשילוב החמאס (הזרוע המדינית שלו, המתונה לכאורה יותר) במסגרת ארגון מחדש של הרשות הפלסטינית. בכך החמאס יוכל לקחת חלק בבחירות שתתקיימנה ברשות, ויסלול את הדרך עבורו להיות חלק מהגוף שישלוט בהמשך ברצועת עזה (ובגדה המערבית).
האם אכן יש בסיס להשערה שהועלתה לעיל לגבי מהלך החמאס? ימים יגידו.
ד"ר רפי נץ-צנגוט הינו חוקר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.