מאז ה-7 באוקטובר בוערת האש בגבול הצפון. מידי יום תוקף חיזבאללה עמדות ומוצבים של כוחותינו, ואף יורה טילים לעבר ישובים ישראלים לאורך הגבול. על פחות מזה היינו יוצאים רק לפני חודשים בודדים למלחמה כוללת בלבנון, אבל עתה מעדיפה ישראל להכיל את מעשי התוקפנות של חיזבאללה, נמנעת מלהגיב עליהם בתקיפות, ומסתפקת בהבטחות עמומות כי היא נחושה לפעול בעתיד לשנות את המציאות הביטחונית השוררת לאורך הגבול. שהרי בלא שינוי שכזה לא ישובו תושבי הצפון לבתיהם מהם פונו בראשיתה של המלחמה.
חודשיים וחצי למלחמה: נתניהו מתחיל לצמצם פערים מגנץ? | סקר מנדטים
נשאר רק מכתש: כתבנו בביתו של סינוואר בלב ח'אן יונס | צפו
השיקולים של ישראל ברורים. צה"ל ממוקד בלחימה בעזה ונחוש להכריע בה את החמאס ולפיכך הוא מעדיף להימצא במגננה בגבול הצפון, הגם שזו מגננה פעילה. שהרי אחרי הכל, נהרגו במהלך הלחימה בחודשיים האחרונים למעלה מ- 100 מפעילי חיזבאללה, דבר המעיד כי כשצה"ל רוצה הוא יכול להכות בחיזבאללה ואם היה ניתן לו אור ירוק מספר ההרוגים בשורות חיזבאללה היה גבוה בהרבה.
גם מנהיגו של חיזבאללה, חסן נסראללה, מקפיד מצידו לשמור על פרופיל נמוך ובוודאי שביחס ליכולות הצבאיות של הארגון. הוא נמנע מלהשתמש בארסנל הטילים ארוכי הטווח שיש ברשותו, אינו שולח את לוחמיו, אנשי כוח רדואן, לתקוף מטרות בתוך ישראל, ומעדיף להגביל את העימות עימנו לקו הגבול שלאורכו כמעט שלא נותרו אזרחים אלא רק חיילים.
הוא עושה זאת לא מאהבת ישראל אלא מחשש כי הסלמה תמיט אסון על לבנון ותהפוך את ביירות לעזה שנייה. אמת, נסראללה הוא אויב קשה והוא גם מתימר, במידה מסוימת של צדק, שבמהלך שלושת העשורים האחרונים בהם הוא מנהיג את הארגון הוא צבר ניסיון וגם היכרות טובה של החברה הישראלית.
דווקא משום כך הוא יודע כי ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר היא ישראל אחרת מזו שהכיר עד כה. זו מדינה הנחושה להשיב לאזרחיה את הביטחון שאבד להם ולהסיר כל איום המרחף מעל לראשה. ולבד מכך, יתרון ההפתעה נשמט מידיו וכיום כוחות צה"ל ערוכים לאורך קו הגבול, נכונים לקדם פני רעה, ואילו החברה הישראלית מוכנה לשלם את המחירים הקשים הנדרשים ממנה כדי להכריע את האויב.
בה בעת, נסראללה חש חובה להראות סולידריות עם החמאס בעזה כדי לנקות את עצמו מן האשמה כי הוא אינו מסייע לארגון בשעתו הקשה שעה שישראל כותשת אותו מחריבה את עזה. מכאן אותן הסכמות שבשתיקה או אף בקריצת עיין בין ישראל לבין חיזבאללה באשר לאופי העימות שהם מנהלים ביניהם בגבול הצפון. שהרי זהו עימות ששני הצדדים יכולים לחיות עימו.
מה עשוי להביא את נסראללה לשנות את דעתו? ראשית, הנחיות מאיראן לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל וזאת מתוך שיקולים איראנים ולאו דווקא שיקולים פנים לבנוניים. אפשר למשל כי תחושה שישראל קרובה להכריע את החמאס תביא את האיראנים ואת נסראללה לעלות מדרגה בניסיון להציל את ארגון הטרור בעזה. שנית, אם נסראללה יגיע למסקנה כי הוא הבא בתור, כפי שמאימים בכירים ישראלים לא מעטים, הרי שהוא יכול לבקש להכות את ישראל מכה מקדימה לקראת עימות בלתי נמנע עימה. ועם זאת נראה שככל שהדברים תלויים בו, נסראללה יעדיף להמשיך לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע מלדרדר את המצב לעימות כולל.
ובכל האמור באיראן גם זו משתדלת לשמור על פרופיל נמוך ומעדיפה להשתמש בשלוחיה, בתימן, עיראק לבנון ועזה על פני התייצבות חזיתית למול ישראל. ולבד מכך איראן לא ציידה את נסראללה בלמעלה מ150,000 טילים וגם העניקה לו מאות מיליוני דולרים בשנה בשביל עזה. חיזבאללה נועד להוות כלי על משחק השחמט האיראני, שירתיע את ישראל מלתקוף את איראן או יגיב על תקיפה שכזו ומבחינת איראן אין כל הגיון "לבזבז" השקעה איראנית זו בלבנון בעבור החמאס בעזה. ובכלל האיראנים הרי מומחים בלחימה בישראל עד אחרון הלבנונים או הפלסטינים אבל כשהדבר מגיע לאיראן עצמה הם מגלים זהירות.
אגב, גם מרביתם המכרעת של הלבנונים אינם רוצים במלחמה ואף לוחצים על נסראללה שלא לגרור את לבנון כולה לעימות כולל עם ישראל. הבעיה היא שנסראללה אמנם מקשיב לתושבי לבנון, ובמיוחד לשיעים שביניהם שאותם הוא מתימר לייצג. אבל כמו מוחמד סינוואר, מנהיג החמאס, הוא שיקבל את ההחלטה ובהתאם למערכת שיקולים שבה רצונם של תושבי לבנון הוא רק גורם אחד מיני רבים. ובכל מקרה ללבנונים עצמם אין באמת יכולת השפעה על נסראללה.
המשך המצב הקיים לאורך הגבול הוא כנראה התרחיש הסביר לעתיד. ויש להניח שאם הלחימה בעזה תסתיים יבקש חיזבאללה להשיב את השקט גם לאורך הגבול הצפוני שלנו. אבל משמעות הדבר הישארות של לוחמי חיזבאללה על גדר הגבול ולכך אסור שישראל תסכים. חובתה של ישראל הוא להרחיק את חיזבאללה מהגבול, בהתאם ללשונה ולרוחה של החלטת מועצת הביטחון 1701, אבל עד שהדבר יקרה נצטרך להמתין בסבלנות ובכל מקרה מטרה כזו תושג לא בשכנוע דיפלומטי אלא בכוח ואם צריך ביותר כוח, שהרי השפה היחידה שחיזבאללה מבין היא שפת הכוח.