חיסול מוסאווי מבורך, במיוחד אם ישראל אחראית לכך. לחיסולים כאלה יש חשיבות מצטברת בשלושה תחומים: בסיכול איומים, כמסר מדיני לאזור ולזירה הבינלאומית וכצווי ערכי. כן ירבו.
ירי רקטות ופגיעה בבכירים בחו"ל: כך איראן עלולה להגיב על החיסול בסוריה
האיראנים לא התעוררו מהחלום שלהם וספגו את המכה הכי קשה מתחילת המלחמה
בקרב אלה המכינים והמממשים את האיומים על ישראל, על יהודים באשר הם ועל בעלי הברית של ישראל באזור ובעולם, יש מוכשרים ויצירתיים במיוחד, שחיסולם מסכל את המאמצים הללו. פגיעה בהם משבשת מיסודה את המערכת כולה ומצמצמת משמעותית את האיום. דוגמאות מובהקות הן מפקד כוח קודס קאסם סוליימני, שחוסל בינואר 2020 על ידי ארצות-הברית, עמאד מורנייה, סגנו של נצראללה בחיזבאללה, שחוסל בפברואר 2008 ומוחסן פחריזאדה, "אבי פצצת הגרעין" האיראני, שחוסל בנובמבר 2020. עכשיו הצטרף אליהם גם סייד רזא מוסאווי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה. חיסול שלושת האחרונים יוחס לישראל.
ישראל חיסלה שנים ארוכות אויבים כאלה, ממפקד המודיעין המצרי מוצטפא חאפז, שהפעיל מעזה את ה"פדאיין" בשנות החמישים, דרך רוצחי המשחקים האולימפיים בשנות השבעים, ועד למנהיג החמאס אחמד יאסין ב-2004 וראשי חמאס והג'האד האסלאמי ברצועה בשנים האחרונות. חיסולם שיבש, במידות שונות, את המלחמה נגד ישראל. אם ממונה להם תחליף מוכשר פחות - התועלת מידית. אם מוכשר כמותם או יותר מהם - ראוי לחסל גם את המחליף ואת מחליפיו.
כמסר מדיני לאזור ולזירה הבינלאומית משדר החיסול כי לא מדובר במלחמה לגיטימית, או באויב שווה-ערך. הטרור הפלסטיני והחזבלאי ומשטר המהפכה האיראני הם ברברים, המתאפיינים במתכונת רצחנית חסרת ריסונים ערכיים, שאינה מקובלת גם במלחמות קשות בין בני תרבות. הם אינם ראויים לכבוד המקובל אפילו בין אויבים בשדה הקרב. ישראל שגתה כאשר העניקה לגיטימיות לרוצח צמא-דם שחתר לחיסולה וניסתה לשווא להפכו, בעזרת פרס-נובל לשלום, למדינאי המשלים עם פשרה היסטורית.
לצד התועלת האופרטיבית והמדינית, יש מקום גם לצורך הערכי לבוא חשבון עם מי שהציבו את חיסולם של יהודים והתעללות בגופותיהם בראש סולם העדיפויות שלהם. המסר למי שחוללו את הטבח ב-7 באוקטובר, כדי לשאוב מהם סיפוק חולני, הוא שהם ושותפיהם הישירים והעקיפים יירדפו ככל שיידרש, עד שיחוסלו. לקורבנות המיועדים של הברבריות הזו חשוב להבטיח שמי שרצח ספורטאים במינכן או תינוקות בעוטף לא יינקה.
באותו הקשר ערכי אפשר גם לצפות שהחברה הישראלית תעמיק את ביקורתה כלפי החברה הפלסטינית, המזדהה ברובה הגדול עם אחיה בחמאס ומתברכת במעשיהם. הדעת נותנת שהזוועות בעוטף וההזדהות הפלסטינית יעמיקו בישראל את ההכרה שחברה הנוהגת כך אינה ראויה לאמון ולאמפטיה המקובלים בין שכנים בני-תרבות גם במצבי סכסוך.
גם דורות אחרי האירועים, חבל שמנהיגה המכונן של התנועה הלאומית הפלסטינית, המופתי הפרו-נאצי של ירושלים אמין אל חוסייני, מת בשיבה טובה. גם אותו מצווה הייתה לחסל. אסור לחזור על הטעות הזו.
דן שיפטן הוא ראש התכנית הבינלאומית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה ומרצה בתכניות הביטחון לתאר שני באוניברסיטת תל אביב.