אז איך קרה שלאחר ה־7 באוקטובר מוצאת את עצמה ישראל במגננה מדינית נגד הניסיונות לכפות עליה מדינה פלסטינית? איך קרה שאחרי הטבח הנורא והאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, במקום לקצור הישגים מדיניים וצבאיים, אנחנו מדשדשים בלי כיוון? התשובה המוחצת לשאלות האלה היא חוסר המעש, היעדר המנהיגות, האומץ והתעוזה, העסקנות הפוליטית וההפקרות המדינית של ממשלות ישראל בראשות נתניהו.
חמאס יותר חזק ממה שחשבנו: זו הסיבה שחיסול סנוואר לא יעזור לישראל
"צא להשמדה": כוחות צה"ל נתקלו במחבלים - וחיסלו אותם מהאוויר | צפו
מיד לאחר השבר הגדול של ה־7 באוקטובר היה על ישראל לצאת לתמרון מדיני, לפעול בנחישות בזירה הבינלאומית ולהציב עקרון ברזל של גבולות בני הגנה. היה עלינו להודיע כי לנוכח הטרגדיה הנוראה והטרור הפלסטיני המפלצתי, פני המזרח התיכון חייבים להשתנות, היה עלינו לומר "לא עוד!" ולהודיע על סיפוחה של בקעת הירדן, להציב אולטימטום של חודשים אחדים לחיזבאללה לסגת אל מעבר לנהר הליטני בהתאם להחלטת האו”ם 1701 ולהבהיר לידידותינו ולאויבינו כי המחיר על הטבח הנורא, מעבר לחיסול חמאס, חייב להיות מחיר טריטוריאלי משמעותי ברצועת עזה.
עוד קודם לכן, לאורך כל השנים האחרונות המבוזבזות והמופקרות, ישראל לא פעלה בנחישות וביצירתיות כדי להציע פתרונות מדיניים לסוגיית הפלסטינים. לא פעלנו כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית, לא הצענו פתרון של אוטונומיה פלוס למשל בשטחי יהודה ושומרון שתכלול לכל היותר את שטחי A ו־B עם ביסוס השליטה הביטחונית שלנו באזור, או ניסיון לשלב את ירדן בפתרון של קונפדרציה כזו או אחרת. גם לא פעלנו נגד חמאס ולא קידמנו כל פתרון לפירוז הרצועה.
תחת זאת, נתניהו שהיה בשלטון רק כדי להיות בשלטון לא עשה דבר בזירה המדינית אלא עסק כל העת בפוליטיקה זולה, בשימור שלטונו ובהרס החברת הישראלית (עיין ערך “הרפורמה המשפטית” עליה השלום). זה מה שקורה כשבמקום מנהיג ומדינאי עומד בראש ממשלת ישראל עסקן פוליטי, אדם שדואג לטובתו האישית בלבד.
את הסכמי אוסלו לא רק שלא תיקן אלא קידם במלוא המרץ. יתרה מכך, הוא אפילו לא אכף את ההסכמים עצמם ולכל אורך שלטונו הפקיר את שטח C ואפשר בנייה מסיבית ומסוכנת של הפלסטינים גם לאורך קו התפר המסוכן. בעזה, מתוך מחשבה עצלנית שהדרך למנוע מדינה פלסטינית היא חיזוק חמאס, הוא הפך את ארגון הטרור הרצחני לנכס, העביר דרך קטאר מאות מיליוני דולרים לרצועה, התעלם מהמימון הנרחב לחמאס ומהמודיעין על כוונותיו. אפילו על הסכמי אברהם חתם כמי שכפאו שד בשל לחץ אמריקאי.
גם פארסת הגרעין האיראני רשומה על שמו ואת התקדמות הגרעין האיראני הוא לא מנע. המיאוס של מנהיגי העולם מהתנהלותו המתעתעת, לא תרם אף הוא לביטחונה של ישראל. הכל דיבורים, שקרים וספינים, מילים ריקות ואפס עשייה.
למרבה האירוניה, נתניהו, שמנסה באחיזת עיניים להידמות לצ’רצ’יל, הוא הדבר האחרון שיכול להידמות למנהיג הבריטי הדגול. אם מחפשים דמיון בין מנהיג ישראלי לצ’רצ’יל אפשר כמובן למצוא אותו בבן־גוריון ובהחלטות הרות הגורל שקיבל. את האומץ והתעוזה המדיניים והצבאיים אפשר למצוא גם בבגין, רבין ושרון. הדמיון היחידי בין צ’רצ’יל לנתניהו הוא אולי עישון הסיגרים. נתניהו הפך את ישראל למדינה בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.