שתי ההצהרות החשובות המושמעות מדי יום על ידי הצבא, הפוליטיקאים והמשפחות, שלבן קרוע מדאגה - השבת השבויים בכל מחיר ומיטוט חמאס - הן הצהרות נדרשות ועליהן להיאמר. אולם, אם נבחן אותן בצורה לוגית, ניווכח שקיימת סתירה מובנית בין שתי הדרישות הצודקות כל כך.
לבו של עם ישראל נשבר כל יום מחדש נוכח הודעות דובר צה"ל על נפילתם בקרב של גיבורי ישראל, וחובה על ממשלת ישראל לעשות הכול כדי להשיב את החטופים הביתה.
אלא שבמקביל עלינו לזכור שמולנו יושבות מפלצות חסרות כל צלם אנוש, ושהדבר היחיד שעשוי ליצור משוואה בת פתרון של שחרור חטופנו הוא קבלת דרישתם הבלתי מתפשרת של חמאס, המתכתבת עם דרישת מרבית מדינות העולם, לסיום המלחמה ושחרור כל המחבלים שטבחו בנו במשך שנים ובשבת השחורה. לא ברור איך ניתן לפעול מול וקטורים מנוגדים כל כך.
על הממשלה מוטלת חובה לנקוט פעולות הסברה מאסיביות מול הממשל האמריקאי, ולחזור ולהסביר שהאינטרסים שלנו משותפים ושהלחץ האמריקאי הלא־הגיוני והלא־סביר המופעל על ישראל, להכניס לרצועה דלק ומזון, מגבה את החלטת חמאס להמשיך ולהילחם ולא לשחרר חטופים.
קבלת הדרישות המטורפות של האויב, הנתמכות על ידי מדינות רבות ובראשן קטאר, מצרים, טורקיה ועוד, הן בלתי קבילות בעליל ופירושן חיסול מדינת ישראל בשלבים.
במלחמות מנצחים אך ורק על ידי הכרעת האויב בשדה הקרב, ושום תמונת ניצחון לא אפשרית ללא הריגתם של ראשי חמאס - שחרתו על דגלם את השמדת ישראל. זאת האפשרות היחידה ואין בלתה.
יידעו אויבינו באיראן ובשלוחתה הצפונית חיזבאללה כי לא ניתן לנצח עם הנלחם על חייו. ויידעו ראשי החמאס היושבים בארמונות קטאר וטורקיה וגם אלה המתחבאים במנהרות כי בני מוות הם, וכי ידה הארוכה של מדינת ישראל תגיע אליהם. אלו מטרות קשות שהשגתן דורשת זמן רב, אולם ללא השגתן נמצא את עצמנו בעוד זמן קצר במצב מסוכן פי כמה.
ללא ניצחון ברור על חמאס, המסר שיעבור לחיזבאללה ולאויבנו באזור הוא שניתן להיכנס בשלב זה או אחר למערכה נגד ישראל, שתוביל למלחמה אזורית.
מה שעוצר אותם כרגע זה רק איום ה־"DON'T" המפורסם של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מימי תחילת המלחמה, ונושאות המטוסים עם כוח ימי מרשים שנמצאת בקרבתנו.
כוונת הצבא לשנות את טקטיקת המלחמה, תוך צמצום התקפות שטח נרחבות ומעבר לפעילות ממוקדת סביב מנהרות ומתחמי החמאס, נועדה לצמצם סיכון לפגיעה בחטופינו מאש כוחותנו ולצוד את עכברי החמאס יחיא סנוואר, מוחמד דף ואחרים - הזוכים עדיין לגיבוי כמעט מלא מהתושבים.
צה"ל האדיר, על חייליו ומפקדיו, הוכיח שאין משימה שהוא לא יכול לבצע. החזרת החטופים היא פועל יוצא של הפעילות המשולבת של הצבא והדיפלומטיה שמאחורי הקלעים.
כדי ששתי הפעילויות הללו יתבצעו בהצלחה, חובה על שרים וקצינים בכירים להיפגש עם מנהלי רשתות התקשורת הזרה ולשלוח את המסבירים הטובים ביותר לטלוויזיה ולרשתות החברתיות, כשהם מצוידים בסרטי הזוועה, בתמונות ובסיפורים על מה שמפלצות החמאס עוללו לנו, כדי שהנושא לא יירד מסדר היום.
אנחנו נלחמים מלחמת אין ברירה, שאין צודקת ממנה. למעננו ולמען ילדינו בדורות הבאים, אם חפצי חיים אנחנו, הניצחון חייב להיות ברור - ויעדי המלחמה צריכים להיות מושגים עד האחרון שבהם.