ככל שהמלחמה על ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל מתרחבת ומדאיגה, כך היא חושפת יותר ויותר את ממשלת הימין במערומיה ואת הסכנות שבהתנהלותה.
אם לא יהיו נשים בשולחן קבלת ההחלטות, נמצא עצמנו שוב באותו מקום
לאחר החיסול הדרמטי בלבנון: הפחד של חסן נסראללה מאיבוד שליטה
ממשלה שהזניחה יעדים אסטרטגיים לקיומה של המדינה, ובעיקר התעלמה מחובות והתחייבויות ברורות שלה, כמו מיגון יישובי גבול הצפון, יישובי העוטף, אשקלון ועוד.
ממשלה שהתעלמה לאורך שנים ברשלנות פושעת מהפרת הסכם 1701, ובכך אפשרה לחיזבאללה להתבסס וליצור איום של ממש על יישובי גבול הצפון, שלא לדבר על התנהלותה מול החמאס שהביאה לאסון 7 באוקטובר. ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו החזיקה כאן ברסן השלטון כ־14 שנים. לאורך כל השנים הללו היא לא דאגה להציג אופק מדיני־ביטחוני, בעיקר מול הפלסטינים, כשהיא מותירה תחושה חסרת בסיס שישראל החזקה מתחזקת ומחוזקת בעוצמה הנדרשת להרתעת כל איום ואויב סביבה.
המציאות שאליה הובילה הממשלה הנוראית הזו, כפי שזה נראה ומורגש היטב בימים אלה, אכן מדאיגה. מסתבר שמדינת ישראל בתקופה הקשה ביותר בתולדותיה, מונהגת על ידי ממשלה מדאיגה מאוד. למעשה, מדובר כאן בממשלת אנדרוגינוס פוליטי, שמשלב שני וקטורים שמובילים אותו: מצד אחד, כביכול הווקטור של מפלגת הליכוד, ששכחה מזמן להיות הליכוד והפכה לכת של בנימין נתניהו. כת שהתמקדה בשני יעדים: האחד - חילוץ נתניהו מאימת גזר הדין במשפטו, והיעד השני - יישום המושג "לשלטון בחרתנו", שמשמעותו להרגיש שולטים, דהיינו לפעול כראות עינינו - בחלוקת "עוגת השלטון", באיוש משרדי הממשלה והחברות הציבוריות ובניהול סדר היום.
הווקטור השני של ממשלת האנדרוגינוס הזו הוא הציונות הדתית ועוצמה יהודית, שמוליכות את הקו המיליטנטי והדומיננטי של הממשלה. זוהי השפעה שהופכת את הממשלה הזו לא אחת להזויה ומשיחית בעמדותיה והחלטותיה, השפעה שכובלת את ראש הממשלה נתניהו לעמדות והחלטות שלפני חמש שנים הוא היה רחוק מהן שנות אור. באותו וקטור מצויות גם המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, שעיקר מטרתן ועניינן בשותפות הזו הוא בתקציבים לשרידות המוסדות שלהם, בתמיכה בבחורי הישיבה, ובעיקר בשמירה אדוקה על המונח המשמעותי עבורם: "תורתו אומנותו", שבעזרתו משתחררים עשרות אלפי צעירים חרדים משירות צבאי.
כשליה ומחדליה של הממשלה הזו התרחבו באופן ניכר בבוקר של 8 באוקטובר, הבוקר שאחרי, כשראינו כאן ממשלה חדלת אישים שמרבית שריה לא מתפקדים ואינם מסוגלים לתת מענה הולם וראוי לעשרות אלפי תושבי הדרום והצפון שנקלעו למלחמה. ממשלה שלא הייתה ערוכה לטפל בעורף. שהוכיחה שכמו שהיא טיפלה במשילות, בביטחון, בחינוך ובדיור, כך היא דאגה להכין את העורף למלחמה, כשהיא מותירה כאן עשרות אלפי ישראלים בצפון ובדרום עקורים מבתיהם - תופעה שלא הייתה כאן מאז הקמת המדינה.
מכאן, שלא במקרה, ה"אח הגדול" - הממשל של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן - נכנס מהר מאוד לענייני המדינה והתערב בקודש הקודשים - בהחלטות הקבינט הביטחוני־מלחמתי. הוא פעל כמו שאף ממשל אמריקאי לא התערב מעולם בצעדי ובהחלטות ממשלות ישראל. זו ממשלה שבלי החיזוק של בני גנץ וגדי איזנקוט הייתה נראית כמו תרנגולת מרוטת נוצות מול המציאות הקשה שנוצרה בגללה, ממשלה שבכל מדינה מתוקנת הייתה מתפטרת מזמן, מתוך דאגה לעם ולמדינה. זה בעצם מה שהיה מצופה ממנה עכשיו ומיד, כדי להקים בהקדם ממשלה אחראית ופרגמטית.