לאחרונה העביר לי חבר מסמך שמצא בארכיון מפלגת העבודה (כן, זו שהפכה בעצמה, לאחרונה, לפריט ארכיוני) והוא הצעת החלטה לוועידת המפלגה משנת 2001 שהגשתי עם שניים מחבריי, עו”ד אימיק לוי מתל אביב ונחמיה גנות ממושב בורגתה, להכרעה באותה ועידה, וזו לשונה: “'העבודה' רואה בהמשך שליטתנו על העם הפלסטיני... סכנה גדולה להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והפיכתה למדינה דו־לאומית ולא דמוקרטית. לכן פתרון הקבע חייב להתבסס על עיקרון שתי מדינות לשני עמים שיחיו בגבולות מוסכמים, מוכרים ובטוחים, ישראל כמדינת העם היהודי ופלסטין כמדינת האומה הפלסטינית".

צפו: המהלך של צה"ל שיגביל את תנועת המחבלים ברצועה
בדרך החוצה? רשימת הדרישות של גנץ לנתניהו להישארות בממשלה | דיווח

חלפו 23 שנים והפתרון לסכסוך נשאר כנראה אותו פתרון. בכל מקרה יש לאמץ את המוח ולמצוא פתרון לסכסוך הדמים. לאחר טבח שמחת תורה יש רבים שחושבים שאין שום דרך להגיע להסכם עם שכנינו כי “אין על מה לדבר עם חיות אדם”. לכל אלו הטוענים כך מתוך פרץ רגשות מובן אחרי זוועות ה־7 באוקטובר, אציין כי לא פעם בתולדות האנושות הושגו הסכמי שלום ורגיעה בין מדינות שונות ובין אויביהן שהתנהגו כחיות אדם וטבחו באלפי אזרחים.

23 שנים אחרי שהעלינו את אותה הצעה, נראה שדבר לא השתנה. ממשלות התחלפו בישראל ומצבנו הלך והורע. כל מיני פתרונות לוקסוס שהועלו במשך השנים התגלו מהר כעורבא פרח. בכלל, כל פעם שניסינו לקבוע לשכנינו את מנהיגיהם ולהמליך עליהם מנהיגות שנראתה לנו אוהדת, הניסיון התרסק לנו בפנים: ניסינו להמליך אגודות כפרים על הפלסטינים וכשלנו, ניסינו להציב נוצרים מרונים כשליטים על לבנון וכשלנו. אפילו הניסיון של ממשלות נתניהו להעלים עין מהתעצמות חמאס והעברת מיליוני דולרים מקטאר כדי לבנותם כמשקל נגד לרשות הפלסטינית התפוצץ באופן טרגי בפנינו. 

ביחסים בינלאומיים יש שני סוגי מדינות: יוזמות ונגררות. לאורך ההיסטוריה היוזמות מרוויחות והנגררות מפסידות ומשלמות. מוכרת לכולם האמרה ”הפלסטינים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות”. אסור לנו ללכת בדרכם. ברור שאם לא ניזום מהלך מדיני עם פתרון שיבטיח את ביטחוננו, ייכפה עלינו פתרון שישאירנו בגבולות לא בטוחים ולא מוסכמים. הואיל וביטחון הוא לפני הכל, יוזמה מדינית ישראלית היא צו השעה. נכון, כשהדם רותח, הלב שותת דם והעיניים דומעות, כמעט בלתי אפשרי להתגבר על רגשות הנקם, אבל כאן בא מבחנה של מנהיגות: לחרוק שיניים ולהתחיל לפעול מהראש ולא רק מהלב.

אחרי המכה הקשה שהנחתנו על עזה והמחיר שאנו גובים מחיזבאללה, עלינו לשנות דיסקט ולעבור מכדורים לדיבורים. כך נשיג שני דברים שלא הצלחנו עד עתה להשיג בכוח: ביטחון מקסימלי והחזרת החטופים.

יש כרגע הזדמנות היסטורית להרחיב את הסכמי אברהם ולהגיע להסכם עם סעודיה. הסדר עם הפלסטינים יאפשר זאת. התעלמות מהם כפי שנהגה ממשלת נתניהו עד שמחת תורה עלתה לנו בחיים רבים ובמחיר נורא ואיום ועל כן עלינו ליזום מהלך מדיני יצירתי שיבטיח עתידנו כאן במולדתנו ההיסטורית.