אין הורה שלא מכיר את המשפט "מה שיוצא אני מרוצה", אז בהקשר של הבחירות של 2024, כל אחד מהמועמדים שנסקור בטור הזה נופל תחת הקטגוריה הזו בהקשר של היחס שלו למדינת ישראל, כאשר את הרקע ואת האופן בו הוא מפרש את היחס החם שלו לישראל - נפרש בטור הבא.

ראשון הוא הנשיא המכהן, ג'ו ביידן, המגדיר את עצמו כציוני שאיננו יהודי. הררי מילים נכתבו בחודשים האחרונים על התמיכה הנמרצת לה זכתה מדינת ישראל מהשעות הראשונות של השבת השחורה של ה-7 לאוקטובר וההתייצבות המיידית שלו, עם ה-DONT! המפורסם ושליחת כלים צבאיים לאיים ולהרתיע.

כולם זוכרים את הביקור הראשון אי פעם של נשיא אמריקאי בישראל בזמן מלחמה ואת ההכרזה על חבילת סיוע. מאז, באין ספור פעמים, עמד הנשיא לימינה של מדינת ישראל כולל העברת חימוש תוך עקיפה וללא אישור המוקדם של הקונגרס, העברת כטב"מים, גיבוי הממשל בעניין הפצצת ביה"ח שיפא בנפל של חמאס, סיוע אישי של הנשיא בעסקת השבויים, החזון שלו למזה"ת חדש, בו ישראל וסעודיה מהוות האב אזורי של שת"פ שיצמיח כלכלית את מדינות האזור, והיריעה קצרה מלהוסיף.

יחד עם זאת, קיימת ביקורת ישראלית, בעיקר בצד ימין, על הלחץ שהופעל ע"י הממשל להכנסת סיוע הומניטרי תוך לחימה (שתורגם אגב בהאג להגנה חשובה משפטית של מדינת ישראל), דרישה חד משמעית לעירובה של הרשות בניהול הרצועה ביום שאחרי וביקורת בינ"ל רועמת על מעשי המתיישבים ביהודה ושומרון כנגד פלסטינים כולל ובמהלך המלחמה עיכוב כניסה של מתפרעים יהודים. מוקדם יותר, זכורה לנו ההתנגחות של הממשל עם שרי הימין דוגמת סמוטריץ' ובן גביר כולל אמירות של השגריר הקודם כי היה זורק את שר האוצר מהמטוס ו"ייבוש" ארוך מאוד של נתניהו עד שזכה לקבל את "הפגישה המיוחלת" עם ביידן בחדר צדדי בעצרת האו"ם.

מעביר מסרים.  ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)
מעביר מסרים. ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)

חשוב לזכור שהנשיא ביידן מגיע מהמפלגה הדמוקרטית, שחלקים רבים ממנה עוינים לישראל ובדגש על הכוחות הפרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית בכלל, והקמפיין המוסלמי כנגד ישראל, המאיים לפגוע בבחירתו במיוחד. הנשיא שמגיע ממפלגה דמוקרטית מחויב הרבה יותר מזה הרפובליקני לנושא הפלסטיני וככזה, בעיני חלקים מהציבור, נתפס כאלטרנטיבה פחות טובה מזו הרפובליקנית.

במעבר חד למפלגה הרפובליקנית, שם הבחירות בפריימריז החלו אמש בקרב באייווה, עם הרחבה לפרשנות שנתתי במסגרת הפודקאסט שלי "אמריקה בייבי". המועמד שנראה כמועמד הסביר ביותר לנצח לעת הזו היא כמובן הנשיא ה-45, דונאלד טראמפ, ככל שישרוד את בעיותיו המשפטיות, שהיה (בטח עד ה-"קרב" שנתן ביידן) הנשיא אולי הפרו-ישראלי ביותר מאז ההכרה של טרומן במדינת ישראל.

הנשיא טראמפ העביר את השגרירות של ארה"ב לירושלים, לאחר חוק שהמתין מאז 1995, כאשר כל שאר הנשיאים חששו וחתמו על סעיף ה-WAVER (השחרור) מדי חצי שנה. היה זה טראמפ שהכיר בסוברניות של ישראל על הגולן, יצא מהסכם הגרעין כפי שביקש נתניהו, הורה על חיסול סולימאני, סגר את נציגות אש"ף בארה"ב, ביטל את העברות הכספים לאונר"א ועוד ועוד.

דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)
דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

מהצד השני, מאז עזב את הבית הלבן, נרשמה רשימה של התבטאויות כנגד בכירים וכנגד מדינת ישראל, המהווים תמרור אזהרה לקדנציה השנייה שלו. קודם כל היה הקריאה של "נתניהו מאכזב והחיזבאללה חכמים" במהלך המלחמה, והריאיון שלו לספר של ברק רביד שם אמר כי נתניהו הוא מכשול גדול לשלום. הזעם של טראמפ על נתניהו נובע מהשיחה שבה בירך את הנשיא ביידן, אותה הוא תופס כיריקה בפרצופו וחוסר הכרת הטוב של נתניהו בו.

טראמפ בקדנציה השנייה יכול להיות עוין לישראל, במיוחד אם היחסים שלו יתנהלו מול נתניהו, ובהקשר זה, במיוחד בהקשר של סנטימנט הולך וגובר של בדלנות במפלגה הרפובליקנית, מה שייתכן שיגרום לכך שהקדנציה הראשונה של טראמפ לא תהיה באותה עצימות של הראשונה.

המועמדת ניקי היילי, אותה ניתחת כקמפיין "הסוס השחור" שעשויה בתרחיש כזה או אחר עוד להפתיע, היא בבחינת המועמדת המושלמת, שנעמדת לצד ישראל בכל הזדמנות שיש לה, וזכורה במיוחד האמירה שלה כי חייה השתנו לאחר הביקור בכותל המערבי. היילי התיצבה מתוקף תפקידה כשגרירת ארה"ב לאו"ם וההגנה על ישראל בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים ופעלה עוד כמושלת בחקיקה הראשונה מסוגה (מאז הצטרפו עוד 35 מדינות) נגד ה- BDS בכובעה כמושלת ד. קרוליינה בשנת 2015. 

ניקי היילי  (צילום: רויטרס)
ניקי היילי (צילום: רויטרס)

המועמד השלישי של המפלגה הרפובליקנית הוא המושל של פלורידה, רון דה-סאנטיס, שפעל במרץ למען מדינת ישראל בחקיקה נגד אנטישמיות בקמפוסים וסגירת תאי סטודנטים פרו-פלסטינים שתמכו וקראו קריאות "מהנהר ועד הים, ארגון מטוסים של משלוחי חירום למדינת ישראל בתחילת המלחמה ועד תמיכה בהשמדת החמאס ועצירת המימון לרשות בניגוד לעמדת הנשיא ביידן.

רון דה סנטיס (צילום: REUTERS/Scott Morgan)
רון דה סנטיס (צילום: REUTERS/Scott Morgan)

לסיכום, כל אחד מהאפשרויות הנוכחיות (ותמיד יכולות להיות הפתעות, במיוחד לאור הגיל המבוגר של שני הנשיאים המתמודדים) הינה אפשרות נהדרת עבור מדינת ישראל, כאשר לכל אחת מהן יש את הניואנסים המתכתבים עם מי מהצדדים הפוליטיים בישראל, ונדמה כי בכל תרחיש, ומול כל מי שיעמוד בראשות הממשלה הנוכחית בישראל, ולכל הפחות עד הסבב של 2028, ישראל תמצא בידיים טובות של נשיא או נשיאה שאוהבים את ישראל, כל אחד ואחת מהם בדרכו ובנסיבות שלו.

ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי".