לחברי הכנסת של המחנה הממלכתי: החלטתם להיכנס תחת האלונקה של נתניהו ולסייע לו בניהול המלחמה. כל הכבוד על הרצון הטוב. אולם המלחמה, אנחנו יודעים, היא “המשך המדיניות באמצעים אחרים", אם להיזכר בקלאוזביץ.
גנץ בדרך החוצה, ישראל בדרך לטלטלה: ממשלת החירום דוהרת אל סופה
חיבוק לבן גביר, מתנות למורדים פוטנציאליים: נתניהו מתכונן לפרישת גנץ
התהייה שלי, אי לכך, היא: איפה המדיניות של הממשלה ושלכם? עד כה אנחנו יודעים שאין, וככל הנראה לא תהיה. כלומר, לנתניהו יש מדיניות לגבי עצמו, אבל איני יודע אם אתם מזדהים עם המדיניות הזאת – לשמר את מעמדו כראש ממשלה בכל מחיר ועד סוף הימים. בינתיים, באין מדיניות, אנחנו הולכים ומתרחקים מהעולם.
איננו מצליחים להקים קואליציה עולמית להשבת החטופים; איננו יודעים להשיב על השאלה מה יהיה בעזה לאחר גמר המלחמה הגדולה; איננו יודעים אם להוציא את פועלי הגדה לעבוד בישראל; ואיך להפוך את הרשות הפלסטינית מאויב לאוהב .מה שעומד מאחורי המחדל הזה הוא שאיננו מדברים על עתיד “השטחים" ואם יש לנו כוונה ללכת לקראת שתי מדינות ולסיים את הכיבוש.
זאת אמורה להיות נקודת המוצא לכל “מדיניות שהיא המשך המלחמה באמצעים אחרים". העולם מצפה מאיתנו להציג מדיניות לגבי יהודה ושומרון. המשך הכיבוש בגדה – ועכשיו גם ברצועה – משמעו ששום דבר לא ישתנה: הבעיה הפלסטינית תישאר, השנאה הפלסטינית תישאר והעיסוק בביטחון יוסיף להיות מרכז חיינו כל יום ויום.
אם החלטתם שאתם מצטרפים לנתניהו במדיניות הבסיסית שלו, שהיא "אין מדיניות" – עליכם להצהיר על כך; אבל אם לא, אתם חייבים לתת תשובות לנושאים שהצגתי כאן, שאינם דברים עתידיים, אלא עניינים שהיה על כולנו, גם עליכם, לטפל בהם כבר לפני חודש־חודשיים. קואליציה עולמית להשבת החטופים הייתה צריכה לקום לפני חודש־חודשיים, אבל היא אינה יכולה לקום כל עוד נתניהו בראש.
נתניהו צריך את הממשלה שלו עבור עצמו, ועל זה הוא נלחם ויילחם. אני מעריך מאוד את החלטתכם לפעול במישור הטקטי ולסייע לניהול המלחמה, אבל זו אינה יכולה להיות אסטרטגיה ותכלית עבור מפלגה שרואה עצמה מנהיגה לאומית.
הטקטיקה שלכם כלפי אזרחי ישראל עד כה היא דום שתיקה, כי אין לכם כנראה מה לומר. אני סבור שאתם חייבים בעניינים אלה, בכל זאת, להציג דוח לציבור: אם יש לכם מדיניות או אין, ואם יש, מהי ולמתי אתם שומרים אותה. אווירת הנכאים הקשה המרחפת מעל החברה הישראלית, שהולכת ומחריפה, לא תחלוף אם לא תבצעו מהלך אמיץ (נניח שנדרש כאן איזה אומץ מיוחד) ותיתנו אופק אחר לישראל ממה שנותן לה נתניהו.
עדיין יש לכם פוטנציאל – מוגבל בזמן – להוביל מהלך חשוב, בתנאי שתחשבו מסלול לגמרי־לגמרי מחדש. הזמן קצר, וכבר לא רחוק היום שייאמר בו על ידי רבים מתומכיכם: “זמנכם עבר".