מה רוצים אלה שקוראים לגנץ ולאיזנקוט לפרוש מהממשלה? מה בדיוק הם חושבים שיקרה ביום שאחרי פרישה כזו? האם הם יוכלו לישון טוב יותר בלילה כששניהם לא יהיו בצומת קבלת ההחלטות? ואיך הם לא רועדים מפחד מהמחשבה שאל הוואקום שיותירו גנץ ואיזנקוט ייכנסו בדילוגים אלה שרקדו השבוע בפרץ של שמחה (על מה בכלל יש לשמוח בימים האלה?) באותו כנס ניצחון הזוי?
משפחות החטופים: זו לא ממשלה שתחזיר את יקירכם. נותר לסמוך על צה"ל
שרים וח"כים: תפסיקו להיות שותפים לאירועים רק בשביל כותרות בטלוויזיה | דעה
אין ספק שכל תקרית או התבטאות מקוממת, כל התגרות מיותרת בקהילה הבינלאומית, כל אמירה שמשוגרת היישר להאג - מקשות מאוד על גנץ ואיזנקוט להישאר בממשלה הזו, ולא יהיה מופרך להניח שהם מהרהרים לא מעט בנחיצות הישארותם שם.
רבים במערכת הפוליטית ובתקשורת קוראים להם לא להישאר, לא להמשיך לתת גב לנתניהו. מה שהם לא לוקחים בחשבון הוא שהשניים לא רק נותנים גב לנתניהו, הם גם נותנים גב למדינה. הם גם לא לוקחים בחשבון שאם הם יעזבו, שום נזק פוליטי לא ייגרם לנתניהו שיש לו 64 אצבעות פחדניות ושתקניות בכיס. הנזק היחיד שייגרם הוא למדינה. כשמבינים את המשמעות של מהלך כזה, אי אפשר שלא לתהות מהם השיקולים של מי שמנסים לדחוף את גנץ ואיזנקוט אל מחוץ לממשלה, ואם גם הם מונעים משיקול פוליטי צר.
כי דווקא על רקע חוסר האחריות המדאיג של חברי הקואליציה בימי מלחמה קשה, דווקא על רקע האינטרסים הפוליטיים של ראש הממשלה ודווקא על רקע שתיקת הגורמים המתונים בליכוד - אסור בשום פנים ואופן לגנץ ולאיזנקוט לנטוש את הממשלה ואת קבינט המלחמה. אם הם יעשו את זה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם קבינט מלחמה שבו במקום גנץ ואיזנקוט, לצד נתניהו, גלנט ודרמר, יהיו חברים סמוטריץ’ ובן גביר, וגם אם לא, בלעדי גנץ ואיזנקוט לא יהיה מי שיאזן את הלחצים שבן גביר וסמוטריץ' מפעילים כדי לממש את האג’נדות שלהם, שנראה שאינן כוללות עסקאות להשבת החטופים, אבל כן כוללות, כך מסתבר, חזרה להתיישבות בעזה, מטרה כנראה לגיטימית בעיניהם לשלוח עבורה חיילים לקרב.
ובהקשר זה, אף שזה ידוע מאוד, צריך להזכיר שוב ושוב, כדי שלא יישכח, את העבר הצבאי הלא קיים במקרה של בן גביר והמצומצם ביותר במקרה של סמוטריץ’, וזאת כדי להציב את המסגרת המוסרית של מי שמנסים כל כך ליישם את האג'נדות המיליטנטיות שלהם.
גם במצב הנוכחי, המחשבה על היותם בין מקבלי ההחלטות הבכירים במדינת ישראל לא לגמרי נתפסת, והם מוכיחים מדי יום, וביתר שאת מאז ה־7 באוקטובר, עד כמה הם לא ראויים, אבל הידיעה כי במקרה של פרישה של גנץ ואיזנקוט הם עלולים לזכות מן ההפקר בשדרוג מעמדם והשפעתם - היא מדאיגה ממש.
ובמצב הזה, למרות האתגרים, גנץ ואיזנקוט יכולים להביע את מחאתם, להפעיל את מלוא כובד משקלם, וכן, גם לספוג את ההקנטות של מי שרוצים אותם מחוץ לממשלה, אבל העיקר שלא יצאו מהממשלה עכשיו. הם לא יכולים להשאיר אותנו לבד איתם. זה פשוט עלול להיות מסוכן מדי.