טבעם של אירועים אנושיים, ואסונות בתוכם, הוא שאין להם גורם אחד בלבד, אלא שרשרת של גורמים מובילה להתרחשות המצערת. כל גורם כזה הוא חוליה הכרחית בשרשרת הסיבתית ולו היה מנוטרל, לא היה האסון מתרחש כלל.
פעמוני ועדת החקירה הממלכתית לאירועי השבת השחורה כבר החלו לצלצל, אך יש נושאים שכנראה לא ייכללו בכתב המינוי שלה. היא תתמקד בעבודתה מן הסתם באחריות הדרג הצבאי והמדיני להפתעה האסטרטגית והטקטית ולחוסר המוכנות המבצעי לתרחיש כגון זה שבפועל אירע. עם זאת, היא תתעלם לחלוטין מאחריותה של החברה הישראלית, אחריותנו שלנו, למחדל. כיצד היה נראה פרק זה לו נכלל בדוח הוועדה?
לאלוף פיקוד המרכז נחמיה תמרי ז"ל יוחסה האמירה שכאשר מפנים אצבע מאשימה כלפי גורם כלשהו, האצבע המאשימה היא האצבע המורה, אבל שלוש אצבעות מקופלות לאחור ובעצם מופנות כלפיך. מכך גזר נחמיה את הכלל שלפיו שלוש חמישיות מהאחריות הן בעצם שלך, אז בדוק תמיד מה חלקך במה שקרה.
לא אעסוק בתחומים שאותם בוודאי תבחן ועדת החקירה, אולם אתמקד בבחינת תרומתנו כחברה לחוסר מוכנותנו ב־7 באוקטובר. ייאמר מיד וראשית כל כי אותה החברה ממש, שלא כממשלתה, ידעה להתעשת בן לילה ולהעמיד מקרבה שוב את הרוח הישראלית היפה שחששנו כי כבר נעלמה ושהתגעגענו אליה זמן כה רב.
רוח ההתנדבות, הערבות ההדדית, הרעוּת והמסירות מחממת את הלב למן תחילת המלחמה כמו קרן אור באפלה. רוח זו מצמיחה את גילויי הגבורה וההקרבה של לוחמינו בקרבות הקשים, והם לצערנו משלמים בדמם את מחיר המחדלים.
לנוכח כל אלה בולטת עוד יותר האיוולת שאפיינה את התנהלותנו בשנה שלפני המלחמה. כך לדוגמה באופן שבו ניסו הפוליטיקאים לחולל שינויים במערכת המשפטית ובעצם באופייה הדמוקרטי של המדינה. אין כוונתי לתוכן, אלא לסגנון, שהוא הביטוי המוחשי ביותר ללקות הראייה וההבנה בתוכנו: יהירות, שחצנות, זלזול בקול השונה ושיכרון כוח. לכך התווספה העדפת שיקולים זרים של תאוות שלטון, שדיכאה כל גישה אחרת לצורך בחינה עניינית של הדברים. כמו גם הכפפה של האינטרס הלאומי לאינטרסים אישיים ומפלגתיים.
כל אלה סימאו את עינינו ומוחנו מלנתח נכון את כוונות אויבינו, תוך השלטת הקונספציה שחמאס מורתע ושכוונותיו הן לשמור על שקט מתמשך. הביטוי האסוציאטיבי הקולע ביותר להלך רוח כזה הוא Wishful Thinking, ובעברית תקוות שווא. השורה התחתונה הייתה עיוורון פיזי ותבונתי, כדוגמת התצפיתניות שננזפו והוזהרו לחדול מלהתריע, ודוח המש"קית מ־8200 שמצא את דרכו למגירה.
נוסחת הניצחון
במצב של אובדן דרך ערכי, יש לחזור אל ערכי הבסיס המופיעים במגילת העצמאות בדבר ההתנהלות החברתית שלנו. זה לא רק עניין הקשור בדמותה של החברה, אלא גם עניין של ביטחון לאומי. התנהלות חברתית וציבורית שכזו, הרואה בעצמנו ובדעותינו את חזות הכל, במקום להביט אל הסביבה הקרובה וגם אל הרחוקה יותר, מביאה בהכרח לחברה אטוּמה, לאוסף של אטוֹמים, במקום למולקולה אחודה אחת.
המרכז לקידום ההגינות בישראל מקדם זה כמה שנים את המושג הגינות כדבק חברתי החסר כל כך במקומותינו, והמבטא את החזון של מייסדי המדינה ומגילת העצמאות לגבי ערכיה של חברת המופת שרצינו להקים פה. אם יש מסר אחד המשודר אלינו חדשות לבקרים מפי לוחמינו בעזה בדרישות השלום שהם מוסרים למשפחות בעורף, זהו מסר השמירה על לכידות עם ישראל, שהיא סוד כוחנו ותכלית לחימתנו.
הגינות, אותה התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות, היא נוסחת הניצחון שלנו לא רק בשדות הקטל, אלא גם בשדות החיים בימי רגיעה. למחוזות האלה, כאמור, ועדת החקירה על המלחמה לא תגיע, אך אם לא נדע להפיק בעצמנו את הלקח הזה, נחטא לזכרם של הנופלים ולקדושת קורבנם.
אם תצא מכאן קריאת השכמה להתעוררות חברתית, שתתבסס על ערכי ההגינות בכל תחומי חיינו – נצא מחוזקים מהאסון הנורא ונקים לגיבורינו יד זיכרון שאין ראויה ומכבדת ממנה.