התערבות של מנהיגים של מדינה אחת בבחירות שנערכות במדינה אחרת, כדי לסייע למועמד שהם מעוניינים בניצחונו, חורגת מהכללים הנורמטיביים של יחסים בינלאומיים. עם התעצמות הרשתות החברתיות, מדינות אוטוקרטיות כמו רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה משתמשות בהן כדי להשפיע על הבחירות במדינות דמוקרטיות ליברליות ולהביא לניצחון של מועמד שנראה יותר פתוח לתמיכה באינטרסים שלהם.
תופתעו לשמוע: לראשונה אני מסכימה עם איתמר בן גביר ויש לי סיבה טובה | מיקי לוין
בן גביר בראיון לוול סטריט ג'ורנל: "במקום לגבות את ישראל, ביידן מסייע לחמאס"
רוסיה, סין וצפון קוריאה התערבו לטובת טראמפ בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות בארצות הברית מתוך הנחה שהוא יעשה ויתורים וישתף איתן פעולה. אכן, טראמפ קיים קשרים ידידותיים מאד עם ולדימיר פוטין ושליט קוריאה הצפונית קים ג'ונג און. רוסיה וסין השפיעו גם על משאל "הברקזיט", שנערך בבריטניה ב-2016 ושהוביל ליציאתה מהאיחוד האירופי. במקרה הזה, המטרה שלהן הייתה להחליש את האיחוד.
מהקמת המדינה ועד המאה הנוכחית, מנהיגים ישראלים לא התערבו בבחירות בארצות הברית. היה רק חריג בולט אחד. בתקופת הבחירות לנשיאות בשנת 1968, כאשר יצחק רבין, אז שגריר ישראל בוושינגטון, תמך במועמד הרפובליקנים ריצ'רד ניקסון נגד יריבו הדמוקרטי. "היחסים המיוחדים" שהתפתחו בין ארצות הברית לבין ישראל נשענו במידה רבה על תמיכה דו-מפלגתית של הדמוקרטים והרפובליקנים בקונגרס (ביפרטיזנשיפ). העדפה ישראלית של מועמד כזה או אחר הייתה פוגעת בתמיכה הדו-מפלגתית, ולכן מנהיגים ישראלים נמנעו ממנה.
בשלוש מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית, נתניהו שבר את כללי הניטרליות בבחירות, תמך במועמדים רפובליקניים, ניתץ את התמיכה הדו-מפלגתית וגרם לקרע עם הקהילה היהודית, שרובה המכריע מצביע עבור מועמדי המפלגה הדמוקרטית. בבחירות 2012, נתניהו תמך במיט רומני נגד ברק אובמה ובבחירות 2016 ו-2020 תמך בטראמפ. עכשיו בן גביר ממשיך במדיניות ההרסנית של נתניהו שעלולה לגרום לנזקים כבדים לישראל, דווקא בתקופה שבה היא הכי תלויה בארצות הברית מבחינה צבאית, מדינית ודיפלומטית.
בראיון לעיתון "וול סטריט ג'ורנל", בן גביר אמר: "במקום לתת לנו תמיכה מלאה, ביידן עסוק בלהעניק לעזה סיוע הומניטרי ודלק שהולכים לחמאס. אם טראמפ היה בשלטון - ההתנהלות של ארצות הברית הייתה שונה לחלוטין". הוא גם תמך ב"טרנספר מרצון" של עזתים. בן גביר היה יכול לבקר את מדיניות ביידן, אבל התוספת שמעדיפה את טראמפ, היא התערבות בבחירות. כנראה שבן גביר חשב שבראיון לעיתון אמריקאי, הוא מדבר אל הבייס שלו. הוא לא מבין כלום במדיניות חוץ ובפוליטיקה האמריקאית. דמוקרטים ורפובליקנים לא אוהבים שגורם חיצוני אומר להם את מי לבחור. מבחינת רובם, אין דבר כזה "טרנספר מרצון", "טרנספר" הוא "טרנספר" ואסור מבחינה מוסרית ומשפטית. ספק רב אם במלחמה טראמפ היה הנשיא, הוא היה מסייע לישראל כמו ביידן.
דבריו המופקרים וחסרי האחריות של בן גביר מחזקים את הגורמים הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית, בעיקר את הפרוגרסיביים והצעירים, שלוחצים על ביידן לעצור את תמיכתו בישראל כולל הסיוע הצבאי. עצירה כזו תהיה אסון לביטחונה של ישראל. תמיכתו בטראמפ מעלה סוגיה יותר רחבה. כנראה שגם נתניהו רוצה להרוויח זמן ולשרוד עד שאולי טראמפ ינצח בבחירות הקרובות, ואז שניהם יחזרו לתור הזהב של יחסיהם בתקופת הכהונה הראשונה של טראמפ.
הנחה זו מוטלת בספק ומתעלמת מדברים שטראמפ אמר על נתניהו אחרי שיצא מהבית הלבן. הוא כעס על נתניהו שברך את ביידן על נצחונו, למרות שהוא היה אחד המנהיגים הזרים האחרונים שעשה כן. הוא הגדיר את נתניהו "מפסידן" על רקע הטבח של 7 באוקטובר, שיבח את חיזבאללה והאשים את נתניהו בהכשלת תוכנית השלום הגרנדיוזית שלו. המאפיין הכי בולט של טראמפ הוא חוסר היציבות שלו. אי אפשר לדעת מה הוא הולך לעשות.
פוטין מקווה שטראמפ ינצח כי הוא בטוח שיפקיר את אוקראינה, ג'ינפינג מקווה שטראמפ ינצח אחרי שאמר "שאם סין תפלוש לטאיוואן, ארצות הברית לא צריכה להגן עליה". עכשיו, בן גביר מצטרף לרודנים האלה. ספק אם התגובה הרפה של נתניהו והעזה של דרעי, ששיבח את ביידן, יסייעו למזער את הנזקים של בן גביר.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.