תפיסת ההרתעה הישראלית אל מול צבאות טרור הוכחה כשגויה. במשך שנים הסביר לנו צה"ל (וגם אני הקטן שגיתי בכך), שסבבי הלחימה שלנו מייצרים הרתעה שמוציאה לאויב את החשק להילחם איתנו. לראיה, אמרו, ראו את 16 שנות השקט הנפלא שגבול הצפון נהנה מהן מאז מלחמת לבנון השנייה. בפועל, תפיסת ההרתעה הישראלית רק העצימה את האיום האסלאמי שסביבנו.
רבבות היו במירון בזמן הירי של חיזבאללה: "אין לאן לברוח, לא דאגו שיהיו מקלטים"
ראש עיריית קריית שמונה: ״המצב ההזוי הזה נכפה על כולנו"
בהובלת איראן, הבינו הארגונים שמסביב שכל מה שצריך הוא לבנות מספיק כוח שברגע האמת יכריע אותנו. חיזבאללה וחמאס בנו כוחות התקפיים שביום פקודה יעבירו את המלחמה לשטחנו, ואנחנו האמנו בהרתעה. אם נהיה ישרים עם עצמנו, אילו היה חיזבאללה פותח במתקפה יחד עם חמאס ב־7 באוקטובר, היינו נלחמים במשך שבועות לשחרר את הימ"חים של אוגדות הצפון ואת בסיס חיל האוויר ברמת דוד.
על כישלון המודיעין לספק התרעה לא צריך להכביר מילים: עוד יכתבו עליו ספרים ודוחות של ועדות חקירה. האמונה בהתרעה שיספק המודיעין היא שגרמה לנו במשך שנים לכבד את קו הגבול ולא להעז לפעול מעבר לו, בעזה או בלבנון. גם כישלון ההגנה יספק חומר לשלל תחקירים. נותרנו עם עקרון ההכרעה, שכאמור יש עוד להוכיח אותו, והוא זה שיבנה מחדש את ההרתעה וגם את ההגנה.
את ההיגיון הזה צריך לתרגם גם לצפון. אחרי 7.10 ישראל לא יכולה להסתמך על הרתעת הכוונות של האויב, אלא לצאת ולהשמיד את יכולותיו. במשך שנים צפינו באויבים שלנו מתחמשים וסמכנו על ההרתעה (למעט במקרים של התחמשות גרעינית). הכרעה כזאת של היכולות נדרשת גם מול חיזבאללה.
פיקוד הצפון של היום לא יכול להישאר כמו פיקוד הדרום של 6.10: ללא תוכנית סדורה של הכרעת יכולות האויב. הוא חייב להכין, יחד עם המטה הכללי, תוכנית להשמדת יכולותיו של חיזבאללה. אולי נצליח להגיע להסדר זמני בלבנון, אולי נידרש למערכה מוגבלת, אבל אנחנו צריכים להתכונן למערכה כוללת שתשלול את יכולות חיזבאללה לאיים על ישראל.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב