במשך למעלה מארבעה חודשים הסקרים מראים שכ־75% מהציבור מעוניינים בבחירות כבר עכשיו. העם איבד את האמון בנתניהו ובממשלתו, ולכן, המדינה חייבת ללכת לבחירות עכשיו ולא להישאר תלויה ברצונם הטוב של אלה הנהנים ממנעמי השלטון. הציניות המצמררת של שר שאומר “מה רע לנו עכשיו” ו”מה לממשלה ולמלחמה”, לא עומדת במבחן השכל הישר, המוסר והדמוקרטיה.
זו לא רק זכותה של הכנסת לפזר את עצמה, אלא חובתה, והעובדה שאין בישראל הליך הדחה, אין בה כדי לאפשר ניצול ציני של ממשלה שגרמה לאסון החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל, משאירה את עזה פרוצה לחשיכת חמאס ומדרדרת את המדינה לתהום.
הדחיפות נובעת מהתנהלות רצופה כישלונות והפקרות, שתחילתה בשבת השחורה, ב״מגה כשל״ החמור בתולדות ישראל. על כך בלבד היה צריך ראש הממשלה, שנושא באחריות הראשית בתוקף תפקידו ומדיניותו שהצמיחה את חמאס, ללכת הביתה.
ההפקרה השנייה היא הפקרת החטופים. ראש הממשלה נושא באחריות להזנחתם, השקרים שהוא מפיץ בין השיחות עם משפחותיהם ובין הצהרותיו הפומביות, ורפיסותו מול המשיחיים והכהניסטים. ראש ממשלה שפוגע בערך של פדיון שבויים צריך להחזיר את המפתחות בטרם השבתם בארונות.
ההפקרה השלישית היא של חיילי צה״ל. בכוחנות ודורסנות האופייניות לו, נתניהו מפנה עורף לאלו שיצאו למילואים בהתנדבות, ובמסירות הקריבו את חייהם, ולמשפחותיהם הנושאות בעול היומיום. ועתה, הוא מתעלק דווקא עליהם מתוך רצון לשמור על כיסאו, ומנסה להוציא פטור רשמי לאלה שעשרות שנים לא נושאים בעול. וזאת בשעה ששניים משריו החרדים קוראים לציבור החרדי להפיק לקחים ולהבין את גודל השעה.
ההפקרה הרביעית היא של חוסננו המדיני והכלכלי. יהירות ראש הממשלה וכניעתו לקיצוניים שבממשלתו ובמפלגתו כבר גורמות לשבר עם ארצות הברית. הסיכון שנתניהו לוקח מול ביידן עלול להביא לקרע של ממש, ולהפקרת הזירה המדינית. כך הורד דירוג האשראי של ישראל, שבו אנשי הכלכלה והעובדים מקבלים ציון גבוה, אך התהדרות נתניהו ושר האוצר, למרות הביקורת הנמתחת דווקא על מדיניותם, היא הפקרת הכלכלה.
והאחרונה והבלתי נסלחת היא הפקרת רצועת עזה לשובו האפשרי של חמאס לשלטון. זה לא רק איום עתידי, אלא מציאות שמתהווה. מדיניות ה“דובי לא־לא” של נתניהו, לצד רטוריקה רהבתנית, מפקירות את עזה לאנשי חמאס שממשיכים למשול ברצועה ובחלוקת העזרה ההומניטרית. בכך נתניהו פוגע בכל הישגי הצבא והורס אותם.
יתר על כן, ההמצאה החדשה של “מלחמה עד ניצחון מוחלט” היא קוד להימשכות המלחמה רק כדי להבטיח את הישרדותו של נתניהו, ומחבלת במתכוון בכל סיכוי להסדר מדיני מבוקר, שאמור להחליף את חמאס בגורמים המתונים באזור.
אין לצפות שנתניהו יעשה את המובן מאליו כפי שעשו שני ראשי ממשלות שהתפטרו לאחר כישלונותיהם. לפיכך על הציבור לנקוט את כל הכלים שבידיו: ממחאה אזרחית ועד לחץ מצד מערכות המשק וההסתדרות, מדרישה המונית לבחירות עכשיו ועד התבצרות רצופה מול הכנסת בדרישה להחזיר את המנדט לעם. במגילת העצמאות נקבע שהעם הוא הריבון, וראש ממשלה ושרים כושלים שמעלו באמונו, מוכרחים להעביר לעם את המנדט. מיידית.
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר מטעם מרצ וחברת קיבוץ נגבה