היום אמורה הכנסת לאשרר את החלטת הממשלה מיום ראשון, על ההתנגדות של מדינת ישראל לניסיון לכפות עליה חד־צדדית הקמה של מדינה פלסטינית.
"מאיים על מצב המדינה": האזהרה של איזנקוט לחברי הקבינט והעקיצה לנתניהו
אחרי המסמך הקשה שכתב חבר קבינט המלחמה גדי איזנקוט, ושפורסם שלשום, לפנינו עוד הוכחה לכך שמדובר בממשלה חדלת אישים, בלי מעוף ויוזמה ונטולת חשיבה אסטרטגית חכמה. במקום להתגונן בהצבעות, לצאת במחאות ולהתעמת עם מדינות ידידותיות - ממשלה חכמה לא הייתה מגיעה למצב הזה מלכתחילה.
יש שיגידו שהלחץ הבינלאומי הזה על ישראל בעניין המדינה הפלסטינית משרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמציג עצמו כביכול כראש ממשלה חזק ונחוש, שניצב מול כל העולם על מנת למנוע את הקמתה של המדינה הפלסטינית. זאת, כשברור שאחרי אירועי 7 באוקטובר, רוב מוחלט בעם ישראל מתנגד לרעיון המדינה הפלסטינית, בשעה שחטופינו נמקים במנהרות חמאס, שעדיין שורד ונוכחותו מורגשת ברחבי רצועת עזה.
העלאת נושא המדינה הפלסטינית לסדר היום מאפשרת לנתניהו להסיר מסדר היום בעיות קריטיות ומחדלים שמעיקים על ממשלתו, מציקים לו ומעמידים אותו ואת ממשלתו בפני מציאות עגומה. נושאים כמו הטיפול בתושבי הצפון ועוטף עזה, אי־נטילת יוזמה של ממש להשבת חטופינו, התעלמות מהדרישה לקביעת מועד מוסכם לבחירות והימנעות מדיון ביום שאחרי. ברור שלנתניהו נוח יותר לדבר נגד מדינה פלסטינית, במקום לעסוק במציאות הקשה שממשלתו מתקשה לתת לה מענה.
שכן, ממשלה חכמה, פרגמטית ויעילה לא הייתה מגיעה כלל למצב שבו צריך לכפות עליה את המדינה הפלסטינית במציאות הנוכחית. ממשלה חכמה ויעילה כבר הייתה מציגה תוכניות, פתרונות ואלטרנטיבות שהיו מונעים את הלחץ הבינלאומי הזה.
לדוגמה, ממשלת שכזו הייתה מונעת את כל היוזמות הרעות הנוכחיות באמצעות הצגת יוזמה מקדימה חדשה משלה, כמו זו שאומרת: אנחנו בעד סדר יום חדש במזרח התיכון, שכולל בין השאר גם מדינה פלסטינית, סדר יום שתכליתו הפסקת האיבה האין־סופית ושפיכות הדמים הזו. התנאי שלנו הוא שהפלסטינים - על כל הארגונים שלהם, ללא יוצא מהכלל - יחתמו על אמנה, שבה יקבלו על עצמם הפסקת אש מוחלטת, ללא כל שמץ של הפרה וניסיון לבצע פעולת טרור, לתקופת מבחן של שלוש שנים. אמנה שיערבו לה ויחתמו עליה ארה"ב, סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ. בתום שלוש השנים, לאחר שהפלסטינים יעמדו בהצלחה במבחן קיום ההסכם על כל פרטיו, תוקם ועדה משותפת של כל הצדדים החתומים על ההסכם, שתתכנס כדי לדון במבנה ובגבולותיה של המדינה הפלסטינית - והחלטותיה יחייבו את כל הצדדים.
הצעה כזו, גם אם תידחה, או שתיחשב כהזויה בעיני הפלסטינים או כל גורם אחר, יש בה כדי לנטרל את הלחץ הבינלאומי שבו מצויה היום הממשלה. מעבר לכך, היא גם פשוט נכונה, ומוכיחה שמדינת ישראל מוכנה לחיות בשלום לצד מדינה פלסטינית. זאת בתנאי שלא מדובר במדינת טרור עוינת, ששואפת להביא לקִצה של מדינת ישראל.
הצעה כזו יש בה גם כדי לנטרל אויבים גדולים ומרים כמו איראן וגרורותיה, שיש להן חלק נכבד במציאות המרה שנוצרה במזרח התיכון. הצעה ברוח זו מושכת מתחת לרגליהם את הצידוק למעשיהם – את הסיבה להמשיך במאבק במדינת ישראל. שכן, ישראל מושיטה יד לפלסטינים ומוכנה לקבל מדינה פלסטינית לצדה.
מאז עלייתו לשלטון ב־1977, בליכוד פמפמו לנו בראש שרק ממשלת ימין מלא, שתשלוט כאן ביד רמה, תביא למדינה את הגאולה בכל התחומים - ביטחון, כלכלה, חברה וכו'. אבל אבוי, כמה שזה רחוק מהמציאות. שכן במציאות, ממשלת הימין מלא־מלא הראשונה שהוקמה כאן הפכה לממשלה הגרועה ביותר בתולדות המדינה. ממשלה שהביאה עלינו את אסון 7 באוקטובר ואת המציאות המרה שבה אנו מצויים כיום.
ואת האסון הזה הוביל וממשיך להוביל ראש הממשלה נתניהו. הוא נאחז בקרנות המזבח בעזרת השוליים הקיצוניים של החברה הישראלית והפך את העומדים בראשם, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', למי שמובילים בפועל את המדינה ואת המדיניות שלה.
וכשאלו הם פני הדברים, אין זה מפתיע שהממשלה הזו מנסה ללבות בימים אלה שלפני חג הרמדאן את האש בעולם המוסלמי. מממשלה שכזו הרי לא ניתן לצפות לחשיבה פרגמטית, ולפתרונות מדיניים שיש בהם, חלילה, אזכור של מדינה פלסטינית.