פרסום פרשת כרטיסי הסים, בניגוד להוראת הצנזורה, נועדה באופן ברור להטיל עוד טונה של אשמה על הדרג הצבאי ולחזק את עמדות וטענות הדרג המדיני. זה שכביכול לא ידע, לא שמע, לא ראה. אם תרצו, חתירה ברורה של ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו לקבל "שידור חוזר" של החלטות ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום כיפור והטילה אז על כתפי הרמטכ"ל רב־אלוף דוד אלעזר את האחריות לכשלים המודיעיניים והמבצעיים שאירעו עד לפריצת המלחמה, ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות.
בלילה שלפני הטבח: מחבלי נוח'בה החליפו לסים ישראלי בטלפונים
הוועדה גם הטילה את האחריות לכשלים המודיעיניים על הדרג המבצעי. לעומת זאת, היא לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון משה דיין, ושיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה גולדה מאיר. אך מתברר, שכפי שנתניהו וממשלתו הכושלת לא למדו לקח ממחדל מלחמת יום כיפור, כך הם לא למדו לקח מתוצאות מסקנות ועדת אגרנט, ושכחו כנראה איך גולדה מאיר ומשה דיין סיימו אז את דרכם הפוליטית אחרי המלחמה - למרות מסקנות והחלטות ועדת אגרנט.
כשנתניהו וממשלתו נתלים היום בסים קטן כדי להציל את עורם, זה מזכיר את השיר "הכל בגלל מסמר קטן", שכתבה נעמי שמר ב־1958 ללהקת פיקוד צפון. זהו שיר המבוסס על שיר ילדים אנגלי ידוע ,"בשל חוסר במסמר", שנועד לספר לילדי בריטניה כיצד בגלל מסמר קטן נפלה הממלכה. אלא שלא סים, לא מסמר קטן ולא נעליים. האסון ב־7 באוקטובר התחיל ביוני 2007, כשהחמאס השתלט על רצועת עזה והיה ברור לכל בר דעת שהולכת לקום כאן מדינת טרור קיצונית מסוכנת, שתהווה איום של ממש על כל יישובי מערב הנגב ועל המדינה בכלל.
נתניהו, שנבחר בשנית לראשות הממשלה בפברואר 2009, הבטיח אז חגיגית למגר באופן ממשי וסופי את הטרור החמאסי. אלא שלמעשה, בפועל נתניהו כראש ממשלה, שהכיר היטב את חמאס ומשנתו, עשה את ההפך הגמור. מעבר לעובדה המוכרת שהוא אִפשר לקטאר להעביר לחמאס מדי חודש מיליוני דולרים שמימנו את עולם המנהרות שארגון הטרור הקים, כראש ממשלה הוא לא למד מלקחי העבר - שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
כמי שהציב את ביטחונה של מדינת ישראל בראש סדר יומו, הוא התמקד בעיקר ב"קניית" שקט והתבצרות מאחורי גדרות ובאימוץ הקונספציה שהחמאס טוב לימין, כי הוא מחליש ובעצם מחסל לאט־לאט את הרשות הפלסטינית. זאת, שקיומה והישרדותה אינן מסירות מסדר היום את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית.
במקום להתמקד בחיסולה של "המפלצת" החמאסית שצמחה לנגד עיניו, כשהוא מקבל מדי יום לאורך השנים עדכונים על המתחולל לנגד עינינו ברצועת עזה, הוא העדיף את השקט המדומה ובחר להישען ביטחונית על אמצעים אלקטרוניים ובעיקר על הגדר היקרה. זו שהפכה ב־7 באוקטובר לבדיחה עצובה, כשאלפי עזתיים חצו אותה והגיעו בקלות ליישובי העוטף.
נתניהו מנסה היום לברוח מהאחריות הגדולה שלו לאסון הנורא ב־7 באוקטובר באמצעות נסיבות ותירוצים, כאלו שראש ממשלה, כמי שניצב בראש הפירמידה, לא יכול להרשות לעצמו להצביע עליהם. כמו אותם כרטיסי סים שהוחלפו בטלפונים הניידים של המחבלים והיו אמורים להדליק את הנורות האדומות במערכת הביטחון בצה"ל. מנגד, הוא התעלם מהנורות האדומות שדלקו לנגד עיניו לאורך כ־14 שנה, נורות שחייבו אותו מזמן לפעול ולא לשקוט אל שמריו.