חלפו כמעט שלוש שנים מהסבב שכונה מבצע "שומר החומות", שנראה בשעתו כסבב נוסף, כמעט שגרתי ובנאלי בשרשרת הסבבים בין מדינת חמאס ברצועת עזה למדינת ישראל. חמאס כינה את המערכה בשם "מלחמת חרב ירושלים" ("מערכת סייף אל קודס") במטרה לנצל את המתח סביב הר הבית ומסגד אל אקצא כטריגר למערכה רב זירתית. התוצאות עלו על הציפיות של מנהיגי חמאס יחיא סינואר ומוחמד דף, שתכננו את המתקפה, שהחלה בירי רקטי מאסיבי לכיוון ירושלים.
בחצר של אסד: כך השתנה אופן הפעולה של ישראל בסוריה מאז ה-7.10
איראן לחיזבאללה: להיערך למלחמה כוללת מול ישראל שתיפתח בקרוב | דיווח
חמאס הצליח לרתום למערכה זירות נוספות ובעיקר את זירת הפנים, כשאלפים מערביי ישראל יצאו לרחובות בשורת פיגועי טרור ומעשי לינץ' וונדליזם בהיקף חסר תקדים. הסבב הסתיים בתחושת הישג עצום בקרב הנהגת החמאס עד כדי אופוריה, שחלק מאנשי המודיעין הגדירו כמשיחיות בלתי מובנת. חלקם ייחסו לסינואר ניתוק וחוסר הבנת המציאות ושביעות הרצון בצד הישראלי ממה שנתפס כסבב מוצלח ומרתיע השפיעה על הניתוח השגוי של ההישג של חמאס.
כמו מנהיגים פלסטינים אחרים, חמאס השקיע בעשור האחרון מאמץ רב כדי להשתמש בנרטיב של אל אקצא כטריגר המשמעותי ביותר להנעת המונים לאלימות וטרור. האסטרטגיה של מערכה רב זירתית בדחיפה איראנית, סימנה את נושא המתיחות סביב הר הבית כאמצעי חשוב להשגת המטרה. המתיחות הרבה סביב האתר הקדוש ליהודים ולמוסלמים לובתה בדרכים שונות ובעיקר תוך ניצול מרחב הסייבר וגיוס כל העולם המוסלמי ומדינות בעלות אינטרסים שונים בהר הבית כמו ירדן, סעודיה וטורקיה.
ההתמודדות של מדינת ישראל בניהול המערכה בהר הבית היא יום יומית. גופי הביטחון ומקבלי ההחלטות נדרשים להתמודד עם מציאות של גלישה אפשרית לתבערה שתתפשט הרבה מעבר לגבולות המתחם עצמו. הדילמה בין השתת מגבלות ואיסורים על כניסת יהודים או מוסלמים במועדים שונים, לבין הרצון לאפשר חופש פולחן וביקורים מכסימליים היא דילמה מתמשכת. מצבי משבר כמו מלחמה שנמצאת בעיצומה מחריפים את הדילמה.
ההצלחה של חמאס במבצע "שומר החומות" הגשימה את מטרת הארגון למתג את עצמו כ "מגן אל אקצא" כשלב נוסף במאמצי הארגון להחלפת הפתח כנציג העם הפלסטיני. בהיבט האופרטיבי היא הוכיחה את היכולת של חמאס לרתום זירות נוספות לרבות זירת הפנים למערכה רב זירתית.
החלום והחזון של מתקפת 7 באוקטובר היה גיוס זירות נוספות כמו לבנון, איו"ש וזירת הפנים באמצעות ערביי ישראל. כינוי מיתוג המערכה- "מבול אל אקצא" ("טופאן אל אקצא") היה אמור לסחוף העולם המוסלמי בעיקר על רקע הצלחת המתקפה, ולגרור את ישראל למערכה רב זירתית לרבות תבערה בזירת הפנים. ההצלחה הייתה חלקית, לאכזבת מנהיגי חמאס, אך כל עוד המלחמה נמשכת האיום עדיין תקף וממשי.
חודש הרמדאן הקרב הוא הזדמנות מצוינת להרחבת המערכה לזירות נוספות בעיקר באיו"ש ובזירת הפנים. הדילמה מתחדדת בשאלת ההגבלות הנדרשות בכניסת מוסלמים למסגד אל אקצא וההצעות השונות למדיניות קשוחה ומצמצמת. הגבלות כאלה עשויות להצית את השטח במהירות שלאחריה יהיה קושי להחזיר את השד לבקבוק.
התעמולה המוסלמית ברחבי העולם תלבה ותתסיס את האווירה והחיבור לתמונות הקשות מעזה יגביר את הנפיצות. מדינת ישראל המתיימרת להיות הריבון בהר הבית, חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לאפשר למירב המוסלמים לקיים את מצוות החג. הטלת הגבלות על ערבים אזרחי ישראל עשויה להכניס אוכלוסייה זו למעגל אלימות דומה לזה שחווינו לפני 3 שנים. ניהול המדיניות בהר הבית כמדיניות של ענישה גם אם על רקע הטבח הנורא של 7 באוקטובר עשויה להצית בעירה, שתהפוך למערכה רב זירתית ממנה מנסה מדינת ישראל להימנע.