הגישה השמרנית להגדרת המשפחה שלטה שנים ארוכות בציבוריות הישראלית. תפיסות שמרניות הכתיבו גם את הנושא הרגיש והכואב של מתן תגמול לבנות זוג של חללי צה"ל. משך שנים ארוכות החוק קבע כי אלמנות של חללי צה"ל זכאיות לזכויות שונות, לרבות זכויות כספיות, ובלבד שלא נישאו מחדש. המחוקק סבר שכאשר אלמנה נישאת מחדש, אין למדינה עוד חובה כלפיה, ובן זוגה החדש הוא אשר ידאג לזכויותיה ולפרנסתה.
פרטים חדשים בפרשת יואב קיש ופרס ישראל: המסמך שמסבך את השר | בן כספית
פשיטה על מתחם המשויך לסינוואר: תיעוד מפעילות אגוז ברצועה | צפו
מי שמוכרת כאלמנת צה"ל זכאית להטבות שונות, כגון תגמולים חודשיים לכל חייה, מענק הריון ולידה, דמי ביטוח בריאות, מענקי הבראה, דמי שימוש בטלפון הביתי ואף מענק למימון הוצאות מיוחדות הנובעות מהתאלמנותה, אשר משולם אחת לשבע שנים. בנוסף, האלמנה זכאית לתמיכה נפשית, ליווי של עובד סוציאלי, השתתפות במימון שעות סיעוד או שהייה במוסד במידת הצורך ועוד.
במעמד קבלת החוק הכו חברי הכנסת על חטא. ח"כ חיים כץ אמר: "נפלה בחלקנו הזכות לתקן עוול היסטורי שגרמה המדינה לאלמנות צה"ל. אני מנצל הזדמנות זאת לבקש מכן סליחה על העוול שנגרם לכן במשך כל השנים". סגנית שר התמ"ת באותה עת, ח"כ אורית נוקד, אמרה: "אלמנות רבות לא נישאו בשנית כדי לא לאבד את התגמולים המגיעים להן ובחרו לחיות את חייהן במערכת יחסים חסויה. כעת נפתח פרק חדש בחייהן, תוך שמירה על זכויותיהן ועצמאותן. זה המעט שהמדינה יכולה לעשות לטובת ציבור שהקריב חלקים גדולים מחייו למעננו".
ואולם השאלות המוסריות בדבר חובת המדינה כלפי אלמנות חללי צה"ל לא מסתיימות רק בעניין הזכאות של אלמנות להינשא בשנית. נשאלת השאלה גם מי מוגדרת כאלמנה הזכאית לזכויות ולהטבות. מובן שמי שהייתה נשואה בעת נפילת בן זוגה, זכאית לזכויות לפי החוק. אולם מה דינן של ידועות בציבור או של מאורסות או של מי שהיו בנות זוג משך מספר חודשים של חיילים שנפלו בשירות המדינה?
הגישה של המדינה היא נוקשה ושמרנית. אישה לא נשואה תוכר כאלמנת צה"ל, רק אם תעמוד במבחנים נוקשים של "ידועה בציבור", כגון מגורים משותפים, חוזה שכירות משותף, חשבון בנק משותף ומסמכים המעידים על ניהול משק בית משותף. מטבע הדברים, קשה מאוד לנשים צעירות בגילי 18־20 להוכיח ניהול משק בית משותף עם חייל צה"ל המצוי רוב הזמן בשירות. לכן חברות של חללי צה"ל שניהלו קשר זוגי ארוך טווח ואפילו הוכיחו כי היו מאורסים, לא הוכרו כאלמנות צה"ל.
כך למשל, באחד המקרים שהגיעו להכרעה שיפוטית, ביקשה חברה של חייל שנפל להכיר בה כאלמנת צה"ל, לאחר שבני הזוג היו חברים כשנתיים טרם נפילתו של החייל. בתקופה זו בני הזוג גרו במשותף תקופה קצרה יחסית בדירה שכורה של בת הזוג. ואולם נקבע כי בת הזוג לא הצליחה לעמוד ברף הנדרש להוכחת "משק בית משותף".
כך קבע בית המשפט: "המערערת לא הצליחה להוכיח ברמה הנדרשת כי היא והמנוח ניהלו משק בית של בני זוג נשואים. מהעדויות והראיות שהובאו לא ברורה תרומתו של כל צד למאמץ המשותף. אכן היה שיתוף במקום המגורים, אולם לא הוכח שיתוף כלכלי לעניין דמי השכירות ולעניין אכילה, שתייה, הלבשה ושאר הוצאות הזוג. לא הוכח שימוש במשאבים שאוחדו יחדיו לצורכי חייהם המשותפים, ונראה כי כל אחד מבני הזוג שמר על נפרדות כלכלית מוחלטת. המערערת היא זו ששילמה את שכר הדירה, חוזה השכירות היה על שמה של המערערת ולמרות שהחוזה הוארך, המנוח לא צורף כשוכר".
כמובן, שמלחמת חרבות ברזל תציף שוב את השאלה בדבר הזכויות הראויות של בנות זוג ומאורסות של חללי צה"ל. ראוי שהמחוקק ייתן דעתו על כך ויגדיר באופן מדויק את אמות המידה לזכאות של מי שלא הייתה נשואה ערב נפילתו של בן זוגה. מן הראוי שנמנע את סבלן וכאבן של בנות הזוג ולא נגרור אותן לשנים של הליכים משפטיים. כדי שחברי הכנסת לא ייאלצו שוב להכות על חטא - ודאות ובהירות בחוק, במטרה למנוע דיונים משפטיים ארוכים, הן המעט שעלינו כחברה להעניק להן בעת הזאת.