כל היהודים מסכימים על דבר אחד, וזה שכל היהודים לעולם לא מסכימים על כלום. בכל מפגש בין יהודים ברחבי העולם תשמעו ויכוחים סוערים על אוכל, דת, תרבות וכל מה שביניהם. הוויכוחים הפוליטיים אינם שונים - אבל השיח קולני הרבה יותר.
האיש שהכי היה קרוב לסינוואר נעצר - וחשף את כל מה שמנהיג חמאס מנסה להסתיר
נתניהו השיב לגלנט: "אפשר להשיג הסדר בלי פילוג, בחירות זו תבוסה לישראל"
הרפובליקני ג'יימס בייקר אמר פעם: "לעזאזל עם היהודים, הם לא מצביעים לנו". זה אולי לא לגמרי מדויק, אך רגשותיו של בייקר שיקפו אמת היסטורית בנוגע לזהות הפוליטית של הקהילה היהודית בארה"ב, שברובה מצביעה לדמוקרטים. מאז תחילת שנות ה־90 מספר גדל והולך של יהודים פנה ימינה, אך רוב הקהילה היהודית עדיין נמצא במחנה השמאל.
לאחר מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר, עוד בטרם פתחה ישראל במבצע הקרקעי בעזה, נחשפה האמת בנוגע לרגשות של השמאל האמריקאי כלפי יהודים. הפגנות אנטישמיות בקמפוסים של מכללות, שדות תעופה, כבישים מהירים, גשרים, מחוץ לבתי כנסת ומוזיאוני שואה אילצו את היהודים בארה"ב להתמודד עם מציאות קשה.
המשתייכים לזרם הדמוקרטי ובני בריתם המוסלמים נחשפו לא רק כשונאי ישראל, אלא גם כגוש ששונא יהודים. מבחינת אותה קואליציה גדולה, שמורכבת מהשמאל הפוליטי וממוסלמים אמריקאים, ליהודים אין זכות להגדרה עצמית, והם אינם ראויים לביטחון בשום מקום בעולם.
צלצול ההשכמה
היסטורית, ומסיבות טובות, היהודים בארה"ב ראו את האנטישמיות מצד הימין הקיצוני כאיום הגדול ביותר עבורם. אלא שהדבר הותיר אותנו פגיעים. התעלמנו מסימני האזהרה ההולכים ומתרבים לאנטישמיות הגואה במחנה השמאל, שקיבל לקרבו כבני ברית את המוסלמים.
לאורך השנים היהודים היו חלק בלתי נפרד מהשמאל. בשם הצדק צעדנו עם כל קהילה מודרת ומקופחת לאורך ההיסטוריה האמריקאית. ובכל זאת, ב־7 באוקטובר צעדנו לבד. בזמן שנשותינו דיממו, ארגוני זכויות נשים עמדו מנגד בדממה.
בזמן שנאלצנו לזהות את גופות ילדינו החרוכות, ארגונים בינלאומיים למען זכויות ילדים נאלמו דום. בזמן שהאזרחים שלנו עברו (ועוברים עדיין) התעללות אכזרית, כל ארגוני זכויות האדם, כולל אלו של הקהילה הגאה, לא הביעו מחאה. להפך - הם עמדו לצד התוקפים.
זה היה צלצול השכמה חזק. השמאל האמריקאי העלים עין מפשעי מלחמה ואלימות מינית, ואף כינה את היהודים "לבנים עם פריווילגיה", "מדכאים", "כובשים", "קולוניאליסטים" ו"תומכי אפרטהייד". בשום מקום לא נמצאה חמלה עבורם.
כובשים קולוניאליסטים
מאז ומתמיד נמשכו יהודי ארה"ב לשמאל הפוליטי, ונטלו על עצמם תפקידים קריטיים בתנועות למען צדק חברתי. יהודים ברחבי ארה"ב נלחמו למען זכויות נשים (בטי פרידן ובלה אבצוג היהודיות הובילו את התנועה הפמיניסטית), למען השחורים בארה"ב (כשסייעו בהקמת ה־NAACP, ארגון לקידום מעמד השחורים בארה"ב, וכשהצטרפו לצעדות בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד ב־2020), ולמען המאבק בשנאה כלפי הקהילה האסייתית.
יהודים אמריקאים שימשו כבעלי ברית, מנהיגים ופעילים מובילים בנושאים של כבוד האדם, זכויות אזרח וקדמה לאורך ההיסטוריה האמריקאית. יהודי ארה"ב הניחו כי ברית זו עם השמאל היא הדדית.
7 באוקטובר שינה הכל
בשנים האחרונות, אידיאולוגיה של תיאוריית הגזע הביקורתי (CRT), הגיוון, השוויון וההכללה (DEI) ותנועת Black Lives Matter תפסו חלקים גדולים בסדר היום של השמאל האמריקאי. יהודים ליברליים רבים תמכו בתנועות הללו מתוך אמונה שהן עוד חלק ממסורת ארוכה של אקטיביזם ליברלי. הם טעו.
האידיאולוגיות של CRT ו־DEI משמשות כעת כנגדם, וכיום אנו רואים כיצד סטודנטים יהודים מוצגים ככובשים קולוניאליסטים. אוניברסיטאות אמריקאיות, שברובן שלטת האידיאולוגיה של השמאל, אימצו במלואן את הדוקטרינות הללו, והן מהוות כיום מוקדי אנטישמיות חמים.
לאן הולכים היהודים הליברלים מכאן? "יהודי 8 באוקטובר", כפי שמכנה אותם העיתונאי ברט סטפנס, מבינים שביתם הפוליטי הוא כנראה במרכז; שהשמאל הקיצוני, כמו הימין הקיצוני לפניו, אינו בית פוליטי; שאויביה של אמריקה תמיד תוקפים קודם את היהודים; וש"לעולם לא עוד" חייב להיות מגובה בעשייה ובאחדות של הקהילה היהודית.
לא עוד הצבעה עיוורת. כל היהודים, כולל הליברליים, מוכרחים לאמץ מבחן לקמוס למועמדים ולתמוך רק באלה הנחושים להילחם באנטישמיות ולתמוך בברית בין ישראל לארה"ב.
בנוסף, על היהודים להפסיק לתמוך בארגונים ובמוסדות אקדמיים שמתעלמים מהסבל היהודי ותומכים בשתיקה בשנאת יהודים. ולבסוף, יהודי ארה"ב צריכים להתאחד ולתמוך בארגונים אמריקאיים שמקדמים שוויון והכלה במקום פילוג ואידיאולוגיה שמטרתה להרוס את החיים היהודיים ואת הערכים שעליהם מושתתת אמריקה.
הכותב הוא פילנתרופ ישראלי־אמריקאי