בני גנץ וגדי איזנקוט הציגו מתווה גיוס שעל פיו צה"ל יבחר את מי לגייס מקרב כל בני ה־18, וכל שאר הנערים והנערות ישרתו שירות לאומי. השניים טוענים שמתווה הגיוס שלהם בא לשמור על "צבא העם". הפוך, בני וגדי, המתווה שלכם יפגע עוד יותר במה שנותר מצבא העם.
כתב חדשות 12 פוראת נסאר, זומן לשימוע לפני פיטורים
מתקרבים לרמדאן - מתרחקים מעסקה: הדרישה שחמאס דחה על הסף
ראשית, ברור שהצבא "יבחר" שלא לגייס חרדים, חרדיות, ערבים וערביות ודרוזיות. ומה שיותר גרוע, צה"ל יגייס פחות נערים ונערות מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. היקפי מחזורי הגיוס לצבא לא רק שלא יגדלו אלא עלולים לקטון עוד יותר. שנית, המתווה ייצור לנו "חיל שירות לאומי" ענק של כ־140 אלף צעירים וצעירות, שיעלה מיליארדים, ושאין מה לעשות איתו.
הרי גם היום השירות הלאומי הוא בזבזני, חסר יעילות, נעדר פיקוח הולם, ורוב המשרתים בו מתנדבים רק לשנה אחת ועובדים רק שעות ספורות ביום. שלישית, המתווה יעורר מחאה עזה בקרב חרדים, ערבים ודרוזים, וייצור חוסר יציבות אקוטי בחברה הישראלית.
בשנה האחרונה שנו רבותינו, חכמי המשפט, כי קידום שינויים מהותיים בחברה הישראלית חייב להתבסס על "הסכמה רחבה". המימרה "הסכמה רחבה" אף הופיעה פעמים רבות בפסק הדין שביטל את תיקון חוק היסוד בעניין הסבירות. כך, למשל, השופט יצחק עמית, הנשיא המיועד של בית המשפט העליון, הסביר ברחל בתך הקטנה כי "כפייה של שינויים מהותיים שלא בהסכמה רחבה מערערת את החוסן הלאומי ואת הערבות ההדדית".
אותם משפטנים אף הסבירו לנו עד כמה חשוב לשמור על זכויות של מיעוטים מפני עריצותו של הרוב. היועמ"שית גלי בהרב מיארה אמרה כי "מניעת הפעלת כוח שרירותי כלפי המיעוט" היא ערך יסוד.
הייתכן שאנשים שתומכים עתה בשינוי הסטטוס קוו שקיים מאז קום המדינה ובקרב מי שקוראים לגיוס בכפייה של חרדים, ערבים ודרוזיות, שכחו שלכל אורך השנה שעברה הם שבו ואמרו לנו שאסור ל"רוב מזדמן" לבצע שינויים משמעותיים בחברה הישראלית ללא "הסכמה רחבה"? אני מסרב להאמין בכך.
הנחות לערבים בלבד
לפיכך, עד אשר תושג אותה "הסכמה רחבה" לגיוס חרדים, ערבים ודרוזיות, אסור בתכלית האיסור להוציא לפועל את מתווה הגיוס בכפייה של גנץ ואיזנקוט – לא לצבא ולא לשירות הלאומי. עד אז, אני מציע את "מתווה הגיוס הזמני". מתווה זה ישים קץ למציאות האבסורדית הקיימת בכל הקשור לאי־גיוס חרדים, והוא גם בר מימוש.
כיום, צעיר חרדי בן 18 מגיע ללשכת הגיוס, מודיע לפוקד שאורח חייו ואמונתו אינם מאפשרים לו לשרת בצבא, ואז הפוקד מכריח אותו "להתגייס" ללימודים לישיבה, גם אם אין ביכולתו של הצעיר לעשות זאת ואף אם אינו חפץ בכך. כלומר, צה"ל משמש כצג"ל – צבא גיוס לישיבות. הפוקד מוסיף ומודיע לחרדי שאסור לו לעבוד עד גיל 26 ושבמקום זה תיתן לו המדינה לו קצבת קיום.
הצעתי ב"מתווה הגיוס הזמני" היא שכל חרדי שאיננו מתגייס לצבא, יקבל פטור מלא משירות, בדיוק כפי שניתן כיום לערבים, ערביות, דרוזיות וחרדיות. כלומר, חרדים יקבלו פטור מלא משירות צבאי לא בגיל 26 כמו היום, אלא כבר בגיל 18, והם יוכלו לבחור אם ללמוד בישיבה או ללכת לעבוד כאוות נפשם.
החרדים שיקבלו פטור משירות צבאי, לא יהיו זכאים לקבל קצבת קיום (כפי שערבים ודרוזיות שאינם מתגייסים, לא זכאים לקצבת קיום). כך נחסוך כשני מיליארד שקל בשנה, ובסכום זה נוכל לשלם את השכר החודשי הממוצע במשק לחיילי חובה שנמצאים בשנה השלישית לשירותם.
כשאני משוחח עם אנשים על סוגיית הגיוס, בעיקר מקרב מצביעי השמאל, אני נתקל באותה תגובה נוסחתית, כמעט מתמטית. ככל שהם מגלים הבנה ואמפתיה לאי־גיוס ערבים, כך הם מפגינים חוסר סובלנות ומשטמה כלפי הפטור הניתן לחרדים. כאשר אני שואל אותם מדוע לא לגייס ערבים, תשובותיהם מזעזעות (אסור לגייס ערבים כי הם "סיכון ביטחוני", כי הם "לא ציוניים", כי "זו לא המדינה שלהם" – והכל מפי אנשים שמתהדרים בערכים של שוויון וצדק).
שיעור החרדים שאינם מתגייסים על בסיס "תורתו אומנותו" עמד בשנת 2020 על 16% ממחזור הגיוס, לעומת 8.4% בשנת 2000. כלומר, למרות כל הדיבורים על גיוס חרדים וכל הבג"צים וכל חוקי הגיוס, מספר הלא מתגייסים מהחברה החרדית לא רק גדל אלא הוכפל.
כיום, מכלל הנערים בישראל, לרבות ערבים, רק 46% מתגייסים. יתרה מכך, 11% מהנערים המגויסים בכל מחזור משוחררים במהלך שירותם. רק שליש מכלל הנערים בישראל מתגייס ומסיים שלוש שנות שירות. מדובר בקושי בצבא חצי העם, ולמעשה שליש עם.
יתרה מכך (ולתשומת לב משרד הבריאות), בקרב הנוער הלא־חרדי משתוללת בעשורים האחרונים מגיפה מדאיגה של מחלות נפש. הפטור על רקע נפשי שהיה קיים רק בשיעור אפסי במשך עשורים רבים, זינק בשנים האחרונות בסדרי גודל.
ב־2014 עמד שיעור הפטור הנפשי על 4.5%, וב־2020 הוא גאה ל־12% (עלייה של כמעט פי שלושה בתוך שש שנים). כבר לפני 20 שנה אמר אחד מראשי אכ"א לעפר שלח כי הפטור הנפשי הוא "תורתו אומנותו של החילוני". עם קצב הגידול בפטור הנפשי, לא רחוק היום ויהיו יותר נערים חילונים לקויי נפש מאשר נערים חרדים שלומדים בישיבות.
רווח למשרתי החובה
חשוב להבהיר כי אני תומך בכך שכל נער ונערה בישראל יתגייסו לשרת בצבא (ורק אם אינם מסוגלים לכך, אז יגויסו לשרת בשירות אזרחי משמעותי). גם מבחינת החוק הקיים, כולם חייבים לשרת, והפטור שניתן לנערים חרדים הוא על בסיס אותו רציונל שעליו מבוסס הפטור לנערים ערבים או לנערות דרוזיות.
אגב, משונה מאוד שרק הפטור לחרדים מציק לשופטי בית המשפט העליון, ורק במקרה של החרדים זו פגיעה בעקרון השוויון בעיניהם, בשעה שהם נותרים אדישים לפטור הניתן לערבים ולדרוזיות, ואפילו לא נוהגים להעיר על כך בדיוניהם על גיוס חרדים.
"מתווה הגיוס הזמני" ישחרר צעירים חרדים לעבוד וללמוד (רק עד שנשיג את אותה "הסכמה רחבה" לגיוס כולם לצבא). שיעור ההשתתפות בכוח העבודה יעלה, התמ"ג יגדל, והמדינה תחסוך מיליארדי שקלים בתשלום קצבאות קיום. כמו כן, שכר משרתי החובה בשנה השלישית יעלה, והם ישתחררו לחיים האזרחיים עם סכום נאה של כ־200 אלף שקל בכיסם.
והכי חשוב, המתווה יוציא את הצעירים החרדים משעבוד מוחלט לממסד החרדי לחירות, ויוביל אותם להשתלבות מלאה יותר בחברה הישראלית. לעומת זאת, מתווה גנץ־איזנקוט, כמו גם הדרישה הדרמטית לגייס "עכשיו!", יסתיימו בלא־כלום כמו כל הניסיונות לגייס חרדים בעבר, ורק ינציחו את המצב הבלתי נסבל הקיים.