בימים האחרונים ניכרת קפיצת מדרגה בעוצמת הביקורת והלחצים מצד ממשל ביידן על נתניהו. נראה כי בממשל גוברת ההערכה כי המלחמה הגיעה לצומת הכרעה - עסקה או הסלמה, הפסקת אש או אסון הומניטארי. מצד אחד, עומדת האפשרות לגיבוש עסקה להחזרת החטופים.
ביידן מחריף את הטון: "נתניהו פוגע בישראל; כניסה לרפיח היא קו אדום"
איך נתניהו ינהג בכבוד עם ביידן כשהוא שבוי בידי סמוטריץ' ובן גביר | שלמה שמיר
מעבר להיבטים ההומניטאריים, בראיית הממשל העסקה טומנת בחובה פוטנציאל להיות game changer - תוביל להפסקת אש בעזה לשישה שבועות לפחות, תאפשר להגדיל את הסיוע ולהקל את המצוקות ההומניטאריות, תסלול את הדרך להפסקת אש בצפון ויתכן גם לגיבוש הסדרה להסגת כוחות חזבאללה, ועשויה לייצר את התנאים לקידום חזון ביידן "ליום שאחרי". מהצד האחר, הממשל חושש כי כישלון המגעים לגיבוש עסקה עד סוף חודש רמדאן יוביל למבצע צבאי ברפיח, לפגיעה רחבה באוכלוסייה ולהסלמת העימות עם חיזבאללה.
הפערים בין הממשלים השתקפו בימים האחרונים ביחס לתשובת החמאס לעסקת החטופים. בעוד לשכת נתניהו טענה כי חמאס ממשיך להתבצר בדרישות מופרכות, דובר המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, קירבי, הבהיר כי התשובה נמצאת בקווים הכלליים של המתווה עליו דובר וכי הממשל מגלה "אופטימיות זהירה". חילוקי הדעות באים לידי ביטוי גם ביחס למבצע ברפיח. בעוד נתניהו מקפיד להעביר את המסר כי פעולה באזור היא בלתי נמנעת בדרך למיטוט חמאס, דוברי הממשל מדגישים את הסתייגותם והחשש מההשלכות ההומניטאריות של המבצע.
לטענתם, ארה"ב לא יכולה לתמוך במבצע כל עוד לא תוצג לה תוכנית ישימה (ולא "חצי אפויה") לביטחונם של התושבים. עפ"י פרסומים בתקשורת האמריקנית, הממשל אף בוחן את האפשרות להטיל הגבלות על שימוש בנשק אמריקני במבצע ברפיח. לכך ניתן להוסיף את הסנקציות הנוספות שהטיל הממשל על גורמים קיצוניים המעורבים באלימות כנגד פלסטינים. זאת, באופן המשקף את עומק הפערים ותפיסות העולם המנוגדות בין הממשל הדמוקרטי לממשלת ישראל, הנתפסת בוושינגטון "כקיצונית ביותר מאז גולדה".
הביקורת החריפה ויוצאת הדופן שהטיח מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'ק שומר, בראש הממשלה נתניהו משקפת מגמות אלו. גם אם דבריו של שומר, מהתומכים הבולטים בישראל וחבר הקונגרס היהודי הבכיר ביותר, לא תואמו במלואם עם הנשיא ביידן, אין ספק שהם משקפים את הלכי הרוח בבית הלבן ומהווים המשך ישיר לקו התקיף כנגד רה"מ נתניהו. ביידן עצמו טען כי מדובר בנאום טוב וכי שומר הביע חששות שאמריקנים רבים שותפים להם, באופן שלמעשה מבטא תמיכה בדבריו.
מעבר לכך, דומה כי החרפת הטון והגברת עוצמת הביקורת מצד הנשיא ביידן נובעות גם מההבנה באשר למחירים הפוליטיים אותם הוא משלם מהמשך המלחמה והתמיכה הגורפת בישראל. התוצאות בבחירות המוקדמות שהתקיימו בשבועות האחרונים במפלגה הדמוקרטית ממחישות את חוסר שביעות הרצון הגוברת ממדיניותו, בעיקר בקרב צעירים וגורמים מוסלמים. כך, מצביעים רבים הצביעו "שאינם מחוייבים" לתמוך בביידן, באופן שמעמיק את החשש שהם פשוט יימנעו מלהצביע בבחירות לנשיאות. למגמה זו עלולות להיות השפעות דרמטיות על התוצאות בייחוד במדינות המתנדנדות כגון מישיגן, בה 13% הצביעו ש"אינם מחוייבים", ועל זהות הנשיא הבא. לטווח הארוך, מגמות העומק בחברה האמריקנית אף מציבות אתגר משמעותי לשימור הברית האסטרטגית, שכן הצעירים היום יהיו מנהיגי העתיד של החברה האמריקנית.
הנשיא ביידן ששב ומצהיר על מחויבותו העמוקה לביטחונה של מדינת ישראל נמצא במלכוד בין אהבתו לישראל לסלידתו מהממשלה ובין הרצון להימנע מצעדים שיפגעו בסיכויים להשגת מטרות המלחמה לצורך בהפעלת לחצים משמעותיים שיאלצו את נתניהו לשנות את מדיניותו. עד כה ביידן ככלל נמנע מצעדים מוחשיים ומסתפק בעיקר במהלומות מילוליות. עם זאת, יתכן כי הדיווחים על האפשרות להגשת הצעת החלטה אמריקנית למועבי"ט הקוראת להפסקת אש מיידית משקפים כי התקבלה החלטה בוושינגטון להסיר את הכפפות ולשנות גישה כדרך היחידה למנוע הידרדרות, במידה והמגעים לעסקה ייכשלו.
ארה"ב מהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון ובחוסן הלאומי. נוכח זאת, נדרש מראה"מ לבצע חישוב מסלול מחדש ולבחון כיצד ניתן לבלום את החרפת העימות וסכנת הכרסום בכיפת הפלדה האמריקנית. תהליכים אלו עלולים לפגוע בעוצמות האסטרטגיות הכוללות של מדינת ישראל וביכולת לממש את מטרות המלחמה מול החמאס וחזבאללה. בסופו של יום אין ואקום, ואם ממשלת ישראל לא תיקח את היוזמה ותגבש תוכנית אסטרטגית מקיפה ל"יום שאחרי" הכוללת בין היתר מענה תשתיתי למצוקות ההומניטאריות, הממשל האמריקני עלול לקבל החלטות מעל לראשה. זו העת להחלטות מנהיגותיות ואמיצות.