מצרים, מנהיגת העולם הערבי בעבר, מצויה במשבר כלכלי קשה ומתמשך. גורמים כלכליים בעולם אשר חישבו את העלות הכספית שתשיב למצרים את יכולתה לכלכל את תושביה בכבוד לעשור הקרוב, מעריכים כי 70־80 מיליארד דולר יאפשרו ל־110 מיליוני המצרים להעניק ארוחה לכל תושב. כבר זמן רב שהנשיא א־סיסי מצפה לתרומות הללו, אך אין תורם. היעדר תיירות בארצו והמעורבות המיותרת בלוב הם רק חלק מהסיבות שגורעות עוד ועוד מימון מתקציבו הרעוע.
הרמטכ"ל "בסמכותי למנות"; סמוטריץ': "יש לך גיבוי מלא לניצחון - לא למחטף"
טראמפ במסר מפתיע לנתניהו: "סיים את המלחמה בעזה"
נכון לעכשיו, במצרים טורחים "להביע דאגה" מהמתרחש ברצועת עזה, כמו כל מדינות ערב. אחת לכמה זמן שואלים עיתונאים ערבים את ראשי המדינות: "מלבד הבעת דאגה, האם אתם פועלים לשינוי?", והתשובות רבות ומגוונות בעיקר מצד מדינות שאינן מסוגלות לפעול.
הממלכה הירדנית למשל, מעולם לא התערבה באזור שמחוץ לגבולותיה, כך גם במקרה של עזה. סעודיה אומנם חשה אחריות כמנהיגת העולם הסוני, אבל תסתפק בתרומות כספיות, כמו גם מדינות הנפט והגז העשירות: איחוד האמירויות, בחריין ועומאן. ובאשר לקטאר, מבחינת ישראל היא נחשבת ל־Frienemy. אויב וידיד.
היא מתווכת בין ישראל לחמאס, שעדיין שולט בנעשה ברצועה, ובו בזמן תומכת בו כישות טרוריסטית ומעניקה מקלט לבכירי הארגון, לכן היא פסולה לשליטה בעזה. הרשות הפלסטינית? כן, אבל לא כעת. זו תצטרך לעמול קשות כדי לארגן את שורותיה, לאמן את גדודי הביטחון שלה, לייצב את המתיחות והעוינות בין הפלגים השונים, להטמיע דפוסי שקיפות ויעילות בין מוסדותיה ובעיקר - לחדול מהסתה נגד ישראל.
נותרנו עם מצרים. לא מן הנמנע כי תמריץ של מאות מיליוני דולרים, שעבור מדינות ערב העשירות, מדינות המערב והמוסדות הבינלאומיים הם "כסף קטן", עשוי לגרום למצרים לאמץ את אתגר עזה, ולו לתקופה מוגבלת של עד שלוש שנים. בזמן הזה, מצרים תיקח לידה את השליטה ברצועה ותופקד על שלבי השיקום הראשוני, עד למסירתה לידי "הרש"פ המשופרת". במסגרת ראיונותיי הרבים לאחרונה ברשתות הטלוויזיה הערביות, לא רק שתוכנית זו אינה מתקבלת בשלילה, אלא מותירה חומר למחשבה שיש לשקול אותו בכובד ראש.
מתחילת המערכה משחקת מצרים משחק כפול בניסיון לשדר כלפי חוץ את "אחדות השורה" - המושג בעולם הערבי שחזק מכל אינטרס. מצד אחד היא מזהירה מפני פעולה ישראלית ברפיח ופוצחת בזעקות שבר מחשש לנהירה המונית של עזתים לצפון סיני - ומצד שני פועלת בשיתוף פעולה מלא עם ישראל ותשמור מכל משמר על התיאום הביטחוני עמה. א־סיסי אומנם "עושה שרירים", אך הוא זוכר היטב את העזרה שישראל העניקה לו במלחמתו בדאע"ש בחצי האי סיני.
באמצעות הגנרל מחמוד א־סיסי, בנו של הנשיא, ומנהיג הבדואים בסיני אברהים אל־ערג'אני, הצליחה מצרים לייצב את סיני, לאפשר התפתחות ואף פריחה כלכלית. המודל שלפיו נפטרה מצרים מהטרור הרצחני של ארגון המדינה האסלאמית בסיני יכול לאפשר לה להעמיד גם את הרצועה על הרגליים.
נכון, מבקר המדינה שלנו לא היה מכשיר את הדרכים והשיטות שננקטו שם, אבל זו בדיוק הבעיה: כל הממשלים הזרים, החל מזה של ישראל בשטחים ועד עיראק ואפגניסטן של האמריקאים, פנו לאוכלוסייה בעברית צברית או באנגלית ינקית, בעוד המצרים דיברו עם הבדואים "בשפה" מזרח־תיכונית מוכרת. צריך להודות, מדינה דמוקרטית איננה מסוגלת לשלוט בעם זר.
כעת, כשמצרים משוועת לנתיב חמצן כלכלי, קיימת שעת כושר להעניק למצרים את מה שהם כל כך זקוקים לו ומבחינתם הוא win־win: גם מענק חסר תקדים בנדיבותו, וגם ערובה לכך שאף לא עזתי אחד יפלוש לסיני. ישראל והקהילה הבינלאומית חייבות לצאת למסע שיחבר בין גיוס הכספים והסכמת המצרים למימוש מטרה זו.
הכותב הוא אל"מ, מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר ראש התיאום הביטחוני עם הפלסטינים ומושל ג'נין ובית לחם במנהל האזרחי