אנחנו יכולים כבר עכשיו לנתח ברטרוספקטיבה את הרצח של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אפשר לנסות להרכיב את הפרופיל של הרוצח, שיבצע את הרצח המושלם, בלי לשלם מחיר כמו יגאל עמיר. זה אומנם נשמע מרחיק לכת, אבל אם לשפוט על פי האופן שבו מתנהלת "המחאה" מאז ההצהרה על הרפורמה המשפטית ועד עתה – זהו סצנריו בהחלט מתקבל על הדעת.
מאז תחילת המחאה שכללה אין־ספור אירועים חריגים ובלתי חוקיים – לא ידוע לנו על איש שמאל אחד שהושב במעצר מנהלי. מאז תחילת המחאה ועד עכשיו לא ידוע לנו על מעצרים המוניים של מפירי חוק סדרתיים, על מפגינים המשלמים מחיר בישיבה במעצר עד תום ההליכים ועל מפגינים שנשפטו, הורשעו ומרצים את עונשם בכלא או למצער בעבודות שירות.
לאחרונה התבשרנו שאדם אחד, לא משנה מאיזו עדה או השתייכות פוליטית, הצליח לחדור למעמקי הישיבות הסודיות של דרגים בכירים בצבא, לצלם חומרים חסויים ביותר ואף להוציא אותם החוצה לגורמים נעלמים. שמו ושם מקבלי החומרים חוסים תחת צו איסור פרסום.
היינו מצפים כי אדם שמעורב ומואשם בעבירת ריגול חמורה ירצה מאסר ממושך לצד גונן שגב או נחום מנבר. אבל אותו אדם לא רק שהינו חוסה תחת צו איסור פרסום, אלא אף הוכרז כלא שפוי. תחילה הוא התנגד לקו ההגנה הזה, אבל בסופו של דבר קיבל על עצמו את ההכרזה המבטיחה לו שלא ישלם מחיר על מעשיו.
כשמשה פייגלין פרסם את ספרו "במקום שאין אנשים", הוא תיאר בו כיצד החנקת המחאה הלגיטימית נגד הסכמי אוסלו הייתה הגורם המרכזי לכך שהזעם הציבורי המדוכא בידי מערכת אכיפת חוק ברוטלית, אלימה ותקיפה – הוליד רוצח ראש ממשלה. במדינה דמוקרטית מתוקנת זכות ההפגנה חייבת להישמר. אבל בהתבוננות במציאות של ימינו המסקנה של פייגלין חייבת להיבחן שנית ולהחזיר אותנו אל חיקה של דרך האמצע המאוזנת.
החנקת הפגנות ומניעת חופש ביטוי תוך שימוש מופרז בכוח שלטוני – בהחלט עלולות ליצור לחץ בלתי אפשרי ההופך לאלימות מתפרצת. מצד שני, הימנעות קיצונית מאכיפת החוק כלפי מפיריו בראש חוצות, ואי־גביית מחיר אמיתי ממי שמסיתים ומתסיסים ציבורים שלמים לעבור על החוק – עלולה להשיג תוצאה דומה.
סכנה בדרך
במדינת ישראל יש שני סוגי אוכלוסיות: כזו שמותר לדכא את מחאתה בכל דרך ואליה משתייכים הפנתרים השחורים, משפחות חטופי תימן, יוצאי אתיופיה, המתנחלים, הבית"רים, החרדים והביביסטים – או בקיצור כוחות האופל למיניהם, וכזו הכוללת את יפי הבלורית והתואר מהשמאל. ליחס מועדף זוכה האוכלוסייה השנייה, הכוללת לרוב אשכנזים מבוססים, יפי נפש ורודפי שלום מהמחנה הנכון. בהם אסור לנגוע. לא באמצעות זרם של מכת"זית, לא בבואש, לא באזיקי ידיים ורגליים ובל תזכירו אלה משטרתית.
את השחורים מותר לפזר בעוצמה, בנחישות וללא רגישות. מותר לשבור ידיים ורגליים. מותר לגרור בכוח ואפילו מהשערות או הזקן. מותר לאזוק ולפנות בזינזנה מוכנה מראש. אפשר להשאיר במעצר עד תום ההליכים גם כאשר מדובר בקטינים ובקטינות. אפשר לחרוץ את דינם במהירות למאסר ממושך ותיק פלילי שיעיב על חייהם למשך שנים. אפשר להשית עליהם צווי הרחקה חמורים ומעצר מנהלי למשך חודשים ארוכים ואף לשנים.
ככה זה. את אנשי מחנה האופל אפשר ומותר לחנוק בזעמם. כאשר מפעילים על ריכוזי זעם כאלה סוכנים מהמחלקה היהודית של השב"כ, שתפקידם להתסיס כדי להציף מסוּכָּנות – זה בהחלט עלול לגלוש אל מעבר לסף השליטה. עובדה. סוכן השב"כ אבישי רביב, שזכה לכינוי שמפניה, הצליח מעל המשוער בעבודתו כמתסיס, וכּשָל כליל, או חמור מזה, כמנטר מסוכנות בימין.
בימים האחרונים אנו עדים לעליית מדרגה חמורה באיומים המכוונים כלפי ראש הממשלה נתניהו. גם באיומים המילוליים המצהירים על כוונות וגם באיומים הפיזיים. האות ניתן במתן רשות למצנחי רחיפה להגיע סמוך למעון ביתו הפרטי בקיסריה. זה נמשך בחדירת מעגלי האבטחה סביב ביתו בירושלים על ידי מפגינים משולהבים וחסרי מעצורים עם לפידים בוערים בידיהם.
תשתו משהו?
על רקע החשש לחיי ראש הממשלה התגלע ויכוח חריף בין השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לבין ראש השב"כ רונן בר, שבמהלכו הטיח בן גביר בראש השב"כ שהוא אינו עושה די כדי להגן על חיי ראש הממשלה. הוא ציטט התבטאות חריפה ומסיתה נגד נתניהו שהופצה ברשתות החברתיות.
תגובת ראש השב"כ הייתה מפתיעה. זהו בוט טורקי, הוא אבחן במהירות. בן גביר מיהר להגיב שיש מאות התבטאויות דומות ברשת, ובר שיגר אותו אחר כבוד לבצע את עבודת המודיעין של השב"כ ולהמציא לו אותן. העימות הזה חושף את הפער בין מידת הרתיחה של השטח המופקר להפגנות חסרות מעצורים, לבין המעטפת שאמורה לספק הגנה לראש הממשלה ובני משפחתו.
השב"כ לא ממש הוכיח את עצמו באירועי 7 באוקטובר. אנו רק יודעים שבשב"כ טרם זנחו את השימוש באלכוהול כדי לתאר את אופי פעילותו ויחידותיו. ידוע לנו שצוות טקילה ירד דרומה ואנשיו גם נפלו בהיתקלויות הראשונות עם הנוח'בות המאורגנים.
מה יקרה עכשיו כשבוט טורקי ינסה להתנקש בחיי ראש הממשלה או ינחית פקודה לכמה מטורפי שמאל לצאת לפעולה? לפי תגובת ראש השב"כ, הארגון שלו עוד לא עבר למשקה אלכוהולי אחר שזכה לשם אפטר־שוק. לא נראה שהוא עצמו מעכל או מבין שאם לא יתעשת, אנחנו נתונים בכרוניקה של רצח ידוע מראש.
מה הפרופיל של איש השמאל שייקח את העניינים לידיים ויעשה מעשה? האם זו תהיה פעולה מתוכננת שמבצעה ייבחר בקפידה? האם זה יהיה אדם בעל רקורד נפשי שניתן יהיה להעניק לו הגנת אי־שפיות, ממש כמו למרגל הסודי? האם זה יהיה אחד ממקשישי המחנה, אדם במצב סופני, שממילא ימיו ספורים? האם זו תהיה פעולה ספונטנית של מספר רב של אנשים עם לפידים בידיים שאפילו לא יחכו לפקודה "אש!", שלא יהיה אפשר להטיל אחריות ישירה על התוצאה הסופית על אחד מהם?
כשהיועמ"שית, שבידה הסמכות הבלעדית להגשת כתבי אישום בעבירות של הסתה והמרדה, עסוקה בהגשת חוות דעת לעומתיות לממשלה ומודיעה פומבית שהפגנות אינן שוות דבר מבלי שהן מפירות את הסדר הציבורי – האם איזה בוט לא עלול לראות בזה אות? האם לא יימצא איזה קנאי "מטורף" שרצח נתניהו ייחשב בעיניו כהפרה אפקטיבית של הסדר הציבורי? למה היא מחכה?
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]