מדינת ישראל ואזרחיה חוו אמש אירוע משמעותי ובקנה מידה היסטורי בכל הקשור לתוקפנות האיראנית כלפיהם. זו הפעם הראשונה, מאז הפכה איראן לרפובליקה אסלאמית בשנת 1979, שבה היא מכוונת ויורה כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים), טילי שיוט וטילים בליסטיים לעבר מטרות בשטח מדינת ישראל.
"סיכוי למלחמה גדולה במזה"ת": כך מסקרים בעולם את התקיפה האיראנית
המטוסים כבר היו בדרך לאיראן - אבל אז הגיעה השיחה הדרמטית של ביידן
ראוי לציין כי מיד לאחר חיסולו של מוחמד רזא-זהאדי, מפקד זירת סוריה-לבנון בכוח קודס האיראני, הצהיר המשטר באיראן כי ישראל היא זו העומדת מאחורי החיסול ובשל כך היא תיענש בחומרה. בכירי המשטר ביניהם המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, לצד מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי ואחרים ציינו באופן מפורש כי איראן איננה פועלת בחופזה וכי היא תפעל בזמן ובמקום המתאימים לה. כך במשך שבועיים מלאים תיכננו קציני משמרות המהפכה את התגובה והיקפה שזכתה בסופו של דבר לאישורו של המפקד העליון, ח'אמנהאי.
סבירות גבוהה היא כי בתגובה זו ניסה המשטר האיראני לשרטט קווי מדיניות חדשים בעיקר בעבור עצמו כמו גם לנסות ולייצר הרתעה בקרב מדינות האזור לכל התגרות בו. כך, הוא לא יאפשר לישראל ולגורמים נוספים, כגון ארה"ב, לפעול נגד אנשיו ברחבי העולם מבלי לקבל על כך תגובה הולמת מבחינתם. חיזוק להנחה זו ניתן לראות בדבריו של סלאמי עצמו הבוקר (ראשון), לפיהם: "איראן יצרה משוואה חדשה כך שאם ישראל תפגע בשטחנו, בנכסים שלנו, באזרחים שלנו, היא תזכה לתגובה וודאית מצד איראן. הלילה, לדבריו, היה דוגמה ברורה לאותה משוואה חדשה". באותה נשימה מעניינת, בראיון לערוץ הרשמי מהר (MEHR), שיבח סלאמי את מערכת ההגנה הישראלית.
בנקודה זו אף ראוי להתייחס לתגובות לתקיפה האיראנית את ישראל ברחבי איראן בפרט ובעולם הערבי בכלל. אין זה סוד כי איראן מהווה בסיס למחלוקת וחלוקה אידיאולוגית בין תומכיה ומתנגדיה (ערבים-פרסים / סונים-שיעים). אזרחי העולם הערבי (מוסלמי) בכללותם, הסולדים מפעילותה של איראן במרחב, גינו את הפעולה האיראנית ואף גיחכו עליה ברשתות החברתיות. כך למשל ניתן לראות ציוצים ופוסטים שמתייחסים לכטב"מים האיראנים כמטוסי צעצוע של ילדים לנוכח ההגנה האווירית הישראלית.
זאת ועוד, גם תגובות בקרב חלק מתושבי עזה מחדדות את הפער והאכזבה שנוצרה מהתגובה האיראנית הכושלת מבחינתם. כך בפוסט שעלה ציין הכותב כי "האם מי שאכזב את עזה מהיום הראשון יוכל להביא לניצחונה גם אחרי אלפי הרוגים ומאתיים יום של לחימה?". ככל הנראה התשובה לכך בעיני המבקר היא שלילית. מצדו השני של המתרס, והחשוב אף יותר, ישנו הלך הרוח ברחוב האיראני. איראן היא מדינה בעלת 85 מיליון תושבים כאשר מחצית מהם מתחת לגיל 40. עובדה זו מהותית מאד להמשך שרידותו של המשטר, שאינו מצליח בשנים האחרונות לפתור את בעיות השעה הקריטיות של אזרחיו וביניהן אינפלציה שדוהרת, ירידה חדה בהשקעות החוץ, משבר מים עמוק, עוני ואבטלה בקנה מידה רחב.
כך או כך, תומכי המשטר הנהנים מכספיו וכוחו הרב, כמו אנשי משמרות המהפכה ומשפחותיהם, נציגי המגזר הציבורי וכל יתר הנהנים משחיתותו הרחבה של המשטר שיבחו את התגובה האיראנית כנגד מדינת ישראל. עדות לכך הוא הדהוד ברשתות התקשורת המשטריות על אירוע מכונן ומוצלח מצדה של איראן. מול תומכי המשטר ונציגיו עומדים בגאון מזה שנים מתנגדיו. ביניהם ערוצי אופוזיציה רבים והמוני צעירים משכילים הסבורים כי התגובה האיראנית נחלה כישלון חרוץ לאור יכולותיה ההגנתיות של ישראל ומוכנותה.
לסיום, חשוב וראוי להתייחס גם לאפשרות תגובה מצדה של ישראל להתקפה מצדה של איראן. עולה השאלה המהותית - האם התגובה צריכה להיגזר מנפח התגובה האיראנית או מתוצאותיה? כאן מקבלי ההחלטות בישראל נדרשים לפעול בקור רוח ובשיקול דעת מירביים. מצד אחד, אם התגובה הישראלית תיגזר מנפח הירי מאיראן הרי שהתגובה הישראלית צריכה להיות חדה ונחרצת על כל המשתמע מכך, אך במקרה הזה יש לזכור כי איראן ושלוחותיה יכולים לנסות ולהגיב שוב בהיקפים ובעצימות אחרים.
מצד שני, אם התגובה הישראלית תיגזר מהנזק שנגרם כתוצאה מהתקיפה, הרי שהתגובה צריכה להיות מדודה למדי מבלי שתביא להסלמה נרחבת באזור. יחד עם זאת, שאלה אחת מהותית עומדת לפתחם של מקבלי ההחלטות בישראל והיא - האם מתקפה ישראלית או של קואליציה מערבית תביא למיטוטו של המשטר בטהרן או לחלופין תביא לחיבוק אמיץ של הציבור סביבו? הערכה היא שככל שישראל ומחנה המדינות המתנגדות לאיראן יפעילו לחץ (כלכלי, צבאי ומדיני) על משטר האייתוללות באיראן, בסיוע תמיכה משמעותית של כוחות האופוזיציה הפנימיים, הרי שהמשטר בטהרן יקרוס אל תוך עצמו.
חשוב לזכור כי איראן נמצאת בתהליך ארוך ומורכב של שינוי אותו מובילים צעירי המדינה כבר משנת 2009. המשטר אשר חרד בעיקר לגורלו פועל בכל דרך אפשרית על מנת למגר את המחאות וזאת הוא עושה גם על ידי שימוש בכוח רב כנגד אזרחיו וכן על ידי הצגת אויב חיצוני כאויב המדינה. כך או כך, איראן וישראל אשר ידעו ימים יפים יותר לפני מהפכת 1979 נמצאות כיממה לאחר מפנה היסטורי ביחס, בתעוזה והתרסה של הראשונה כלפי האחרת.
רועי כהנוביץ, מרצה וחוקר איראן, מחבר הספר איראן והמפרץ הפרסי: היסטוריה, אסטרטגיה ודיפלומטיה, אוניברסיטת חיפה