להפתעת הכל, מדעני ישראל, מהנדסי ישראל ומומחים בצבא הגנה לישראל נחלו ניצחון בעל חשיבות וניצחון מוחלט. הם הוכיחו שישראל יכולה לעמוד גם מול מתקפת טילים המכוונת אלינו מיבשת איראן.
הנשק החדשני שחמק מתחת לראדר: פרטים חדשים על התקיפה באיראן
ישראל חשפה את נקודת התורפה של טהרן והעבירה מסר לבעלות הברית
מאז התקיפה האיראנית האווירה בישראל, שאפשר בקלות להבין את שורשיה הרגשיים, היא שישראל חייבת להגיב על המתקפה האיראנית. אווירה זו וביטוייה הרבים, כולל בתקשורת, מזכירים לי את ספרה של ברברה טוכמן “מצעד האיוולת”, בו היא מתארת איך אומות שלמות, בטיפשות שקשה לתארה, נסחפות למאבקים מיותרים העולים להן במחיר דמים כבד על חשבון הציבור, ולא הניבו להן שום תועלת.
למשל, המעורבות המיותרת של ארצות הברית בווייטנאם הדרומית שעלתה למדינה זו לא פחות מ־64 אלף קורבנות שמצאו את מותם הרחק מארץ מולדתם. כמובן, אין מקום להשוואה. בישראל מדובר באמת בהגנה עצמית ועל המדינה שלנו עצמה. בארצות הברית הייתה קונספציה מטופשת של כל מערכות הממשל המתוחכמות.
אבל השורשים אינם שונים: פסיכוזה ציבורית שמוזנת על ידי המנהיגות וציבור חסר שיקול דעת המזין בחזרה את המנהיגות. ואם נרצה דוגמאות קרובות יותר אז כדאי לקרוא את ספרו של אמוץ עשהאל “מצעד האיוולת היהודי”.
כשהוחלט לחסל את גנרל מוחמד רזא זאהדי מצבא איראן הונע הסחרור. האם נוצרה הרתעה או החלשה בצד האיראני? לא ולא. קצינים צעירים ממנו ישמחו לתפוס את מקומו, בלהט מוגבר וביצר נקמה מחוזק. האמת היא שאנחנו עצמנו הורתענו לא מעט כתוצאה מחיסול ישיר ואישי זה כי ידענו שאיראן “חייבת להגיב”.
ואחרי שאיראן באמת הגיבה, על מנת לשמור על גאוותה שלה, גם מול הציבור האיראני וגם מול ארצות נוספות בעולם, רבים אמרו שאנחנו “חייבים” גם כן להגיב. ואז אמרה לנו איראן שאם אנחנו נגיב לתגובתה, אז היא תהיה חייבת שוב להגיב ובחריפות יתר. כמובן דינמיקה בלתי נשלטת של הסלמה.
אלה שאישרו את חיסול הגנרל האיראני, שמיוחס לישראל, האם הם חזו את ההתפתחות הנוכחית? האם הם העריכו נכונה להיכן זה מוביל אותנו? אם התשובה היא כן, אז הייתי אומר שהם מהמרים על גורל המדינה; ואם התשובה היא לא, אז ברור שמדובר בהנהגה קצרת ראות וקצרת הבנה.
אבל לא פחות מאשר התוכן עצמו, חמור יותר העיתוי. אנו כבר שבעה חודשים במצב של לוחמה ברצועת עזה. החטופים שלנו - 133 במספר - נמקים בתחתיות האדמה. עשרות אלפים מתושבי הצפון אינם בבתיהם. האם זהו העיתוי הנכון לחזית שלישית מול איראן?
דומני שאפילו אלה שסבורים שהיה מקום לחסל אישית את הגנרל האיראני, יסכימו שהעיתוי היה עיתוי אומלל, הן על חשבון החטופים; הן על חשבון מאמצי המלחמה שאנו מנהלים היום ברצועת עזה; והן על חשבון המפונים מצפון המדינה.
בכל מעשה צבאי או מדיני שמדינה עושה באמצעות שליחיה הנבחרים, חייבים לפסוע בציר התבונה. לחשב היטב את תוצאות הפעולות ואת מחירן. לא לפעול על פי רגשות של “חייבים להגיב” על מנת לזקוף את הקומה של הפיקוד הצבאי והמדיני הבכיר שנכשל ב־7 באוקטובר, אלא בתוקף שיקול דעת אנליטי הקובע מה בסופו של דבר יהיו הרווח וההפסד לאומה בראייה כוללת.
אנחנו היום בפועל מדינה לא שלמה. זה בטח לא הזמן לחזית שלישית מול איראן על כל תוצאותיה, כשברור לחלוטין שאין אנו יכולים לעמוד במתקפה איראנית מבלי שיש לנו את השותפות האופרטיבית של ארצות הברית ומדינות קואליציה נוספות.
אין אנו בני חורין לעשות כל מה שאנחנו רוצים כדי לתת מענה לגאוות מפקדים, או גאוות מדינאים, או סיפוק הצרכים הרגשיים של הציבור. זהו בדיוק הקו השגוי שבאופן עקבי הוכח בהיסטוריה העולמית והיהודית כיצד בגללו אומות שלמות מסתבכות ומשלמות מחירים איומים המוטלים על גב הציבור הרחב.