דווקא בימים שבהם הסנטימנט הציבורי נוטה עוד יותר ימינה, הולך ונפער החסך הגדול במפלגת ימין אמיתית. לעתים נדמה כי הכמיהה לימין הלאומי הליברלי, למנהיגות אחראית, נחושה, מכבדת ועתירת הישגים, כמו מנהיגותו של מנחם בגין, הולכת וגדלה, אלא שבפועל קולה לא נשמע.

מי שלא מסוגל לצפות בסרטוני חמאס צריך לפנות את הכיסא, ומהר | דעה
מדינה פלסטינית "על מלא" תקרה עם ישראל או בלעדיה | דעה

האם הימין הזה נעלם, האם תמה דרכו? מתברר שלא. גם אם קולו של הימין הזה הוא קול ענות חלושה כעת, מבט מעמיק בסקרים המתפרסמים מעת לעת מעלה כי הימין הזה לא רק שהוא קיים, אלא הוא אף הרוב. זהו הימין הדומם, ימין ללא רועה, שמחכה לאישים הנכונים ולמפלגה הנכונה, לרגע הנכון כדי להשמיע את קולו, והרגע הזה כבר הגיע מזמן.

על רקע התנהלותה המחפירה של ממשלת הכישלון המוחלט של נתניהו, הממשלה הגרועה ביותר בתולדות המדינה, יש מי שציפה כי מנהיגי הימין האחר, הימין האחראי, יעשו מעשה ויתאחדו. אלא שלמרבה הצער זה עדיין לא קרה, וגם אם הציבור כבר מאס מזמן בנתניהו, האלטרנטיבה לשלטונו אינה ברורה, חדה ואטרקטיבית.

מה עוד צריך לקרות כדי שכל אנשי הציבור הנמנים עם הימין הלאומי הליברלי השפוי ישתפו פעולה, כדי להציל את ישראל מממשלת החורבן? מה לא עברנו? ניסיון הפיכה משטרית שקרע את העם לגזרים באופן חסר תקדים ושיסה איש ברעהו, אסון ה־7 באוקטובר והטבח הגדול, למעלה מ־200 חטופים שחלקם עדיין נמק בשבי חמאס, ניהול כושל ונרפה של המלחמה, 100 אלף פליטים בארצם, קריסה מוחלטת של הביטחון האישי, בידוד בינלאומי חריף, יחסים הולכים ומידרדרים עם ארצות הברית, הידרדרות כלכלית מדאיגה, החשש מהוצאת צווי מעצר נגד ראשי המדינה, החשש מהכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית ועוד ועוד. את כל "הטוב" הזה הביאה עלינו ממשלת ימין "על מלא" שהיא למעשה ממשלה שבראשה עומד אופורטוניסט ואינטרסנט שחבר לימין הקיצוני המשיחי.

ואפילו אחרי כל אלה לא השכילו מנהיגי הימין השפוי להתאחד. אם הם מעוניינים להוות כתובת אמיתית לבוחר הישראלי המיואש, על ליברמן, בנט, סער ומנהיגי ימין אפשריים נוספים, לשים את האגו בצד ולהתאחד למפלגת ימין לאומית ליברלית גדולה, שתחזיר את התקווה לציבור ולמאות אלפי בוחרי ימין שמעוניינים בהחזרת הביטחון האישי שקרס ובפעולה נחושה ולא הססנית אל מול האויבים הרבים, ומן העבר השני בשיקול דעת, ובפוליטיקה שאינה משסה איש ברעהו. לא די לבקר את הממשלה ולהמשיך ולהתבצר כל אחד בסיעתו. עליהם לשתף פעולה ולהציע דרך חדשה, בהירה ומאוחדת להחלפת השלטון, גם להם יש אחריות.

עדות אחת לקיומו של הימין הדומם הזה ראינו בעת ניסיון ההפיכה המשטרית, כאשר בעיצומה של מחאת קפלן יצאו לרחובות גם עשרות אלפי אנשי ימין שלא יכלו עוד לשבת בשקט לנוכח החורבן. גם שופרותיו העילגים והנבזיים של נתניהו המנסים לצייר את המחאות הבלתי פוסקות נגדו כמחאות שמאל המסייעות לחמאס, לא יצליחו להעלים את הימין הזה. הם פשוט מפחדים מרגע האמת. אחרי מסע הייסורים שעוברים אזרחי המדינה, הגיע העת שהימין הדומם יתעורר.

מפלגת ימין מאוחד שכזו יכולה להיות מפלגת שלטון, להקים קואליציה שפויה עם המרכז הישראלי, עם גנץ ואיזנקוט, ולהביא סוף־סוף לסיום הסיוט והתקופה השחורה ביותר בתולדות ישראל.