מיד אחרי אירועי ה־7.10 החל גל של מחאה אנטי־ישראלית, ובמידה רבה גם אנטישמית, בקמפוסים ברחבי ארצות הברית. הגל הלך והתעצם עד שהתרסק בשבוע שעבר עם פריצת כוחות המשטרה לקמפוס אוניברסיטת קולומביה במזרח ואוניברסיטת UCLA במערב.
עשיר, אלים ואנטישמי: אחד ממנהיגי ההתפרעויות בקולומביה נחשף
המפגינים ניצלו היטב את חולשת הנהלות האוניברסיטאות – תוצר של עשרות שנים בהן הלכו האוניברסיטאות והתרחקו מחיפוש האמת (הלוגו של הרווארד), או מה”אורים ותומים” של מוסר וצדק (הלוגו של ייל). עקרונות אלו הוחלפו בתמהיל מעוות של “תקינות פוליטית” - הימנעות מכל אמירה החורגת מהמקובל כנכון בזירה הציבורית באותה עת, עם זרם ה־WOKE המסווג את העולם למדכאים ומדוכאים, כאשר אלו הנתפסים כמדוכאים צודקים ללא קשר לעובדות. ההופעה האומללה של נשיאות הרווארד, פן ו־MIT בשימוע לפני הקונגרס הדגימה בצורה מדהימה את רפיסות ההנהגה שמולה עמדו המפגינים.
ככל שעבר הזמן היה נדמה שהמחאה מצליחה להתפשט ולקנות לה אחיזה בלבבות של יותר ויותר סטודנטים ובעקבותיהם גם של חוגים אחרים בחברה האזרחית האמריקאית וכי דבר לא יעמוד בדרכה. אלא שאז עשו המפגינים טעות פטאלית שהובילה להיפוך מגמה חד - במקום להתמקד רק בישראל ובמעשים שהם מייחסים לה, הם עברו לתקיפת סמלים מובהקים של הפטריוטיות האמריקאית.
הם הורידו דגלי ארצות הברית והניפו במקומם את דגלי פלסטין, השחיתו את פסל ג’ורג’ וושינגטון בגרפיטי, שמו כאפייה על ראשו והצמידו דגל פלסטיני לידו, החליפו את שמו של בניין אייקוני באוניברסיטת קולומביה מ"המילטון" - גיבור לאומי מתקופת ייסודה של ארצות הברית - לשמה של ילדה מעזה, וכיו”ב.
מהלכים אלו משקפים חוסר בסיסי בהבנת התרבות האמריקאית המקדשת את רוח הפטריוטיות. כל ילד בבתי ספר בארצות הברית נשבע אמונים לאומה מדי בוקר. בכל משחק פוטבול הקהל נעמד על רגליו ושר בהתלהבות את ההמנון. פסלם של החיילים המניפים את הדגל האמריקאי לאחר ניצחונם בקרב על איווג’ימה הוא מוקד לעלייה לרגל לכל אזרח המבקר בבירה וושינגטון. כל משפחה וכל עיר בארצות הברית חוגגות את יום העצמאות האמריקאי באדיקות, ועוד.
גם אלו שתפיסת עולמם לגבי חופש הדיבור רחבה מאוד, לא היו מוכנים עוד לסבול את ביזוי סמלי השלטון והתוצאה הייתה הפעלה אגרסיבית של כוחות משטרה ומשמר לאומי לריסוקן של המחאות. היטיב לבטא זאת ראש עיריית ניו יורק אריק אדמס שאמר: “הדוד שלי נפל בקרב הגנה על אמריקה ואני לא ארשה לאף אחד לתלות כאן דגלים של מדינות אחרות במקום הדגל שלנו”.
יש בסיפור גם לקח לגורמים מסוימים בישראל - אל תיתנו לתדמית הרכה והמנומסת של ארצות הברית להטעות אתכם. אפשר להתווכח עם האמריקאים. אפשר גם לסרב (בנימוס) לקבל מהם הכתבות. אבל אסור בתכלית האיסור לפגוע בכבודם וודאי שלא בסמלים הלאומיים שלהם.
הכותב הוא פרופסור בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון, חבר דירקטוריון ויועץ לחברות וארגונים