נאומו האחרון של גלנט חשף את עומק הקרע בחברה ובמדינה ואת ההקשר שבו מתחולל המאבק על אופייה של מלחמת עזה. אנו רואים עתה ביתר שאת עד כמה גורלית לעתיד המדינה השאלה, האם יש לבצע פעולה עצימה ברפיח, הכוללת כניסה ללב העיר עצמה, או להימנע ממנה. כבר הפעולה המדורגת, שיצאה בימים האחרונים לדרך ושהורחבה כמעט מיד לשלבה השני או אף השלישי – ואינה פשיטות כירורגיות.
ההחלטה להיכנס לרפיח, כבר הביאה לעיכוב ראשון של משלוח חימושים אוויריים מארה"ב בהוראת ביידן, ידידה הגדול של ישראל, ולעצירת העברת הסיוע ההומניטרי מהצד המצרי לתושבי הרצועה ולמשבר ביחסים עם מצרים. אין זו רק שאלה צבאית-מדינית הנוגעת לגורלם של החטופים ולהמשך קיומו או מיטוטו של חמאס, אף כי אלו הן השאלות המידיות. השאלה הראשית העומדת על סדר היום הלאומי נוגעת לאופן קיומנו המוסרי והמשטרי.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אם יתפתח מבצע צבאי עצים ברפיח, המשמעות תהא ניצחונה של התפיסה השוללת את קיומה של ישראל כדמוקרטיה מודרנית על כל מאפייניה החברתיים והמוסריים.הנזקים הלאומיים והאנושיים שתגרום כניסה מסיבית לרפיח ברורים: הפקרה סופית של החטופים; גרימת אסון הומניטרי גדול ברצועת עזה מעֵבֶר לתקלות המוסריות שכבר נגרמו לנו (עקב בחירה שגויה בכיבוש מסיבי של מרחבים אורבניים מהצפופים בעולם בצפון הרצועה, תוך דחיקת תושביהם לדרומה, במקום בפשיטות כירורגיות חכמות).
סיכול סופי של המהלכים להכנסת כוח צבאי ואזרחי רב-לאומי לרצ"ע שיבוא על מקום שלטונו של חמאס; סיכול הברית האזורית בין ישראל והמדינות הסוניות המתונות ומעצמות מערביות בהנהגת ארה"ב כנגד אירן המתגרענת ; ערעור הסכם השלום עם מצרים; סיכול הנורמליזציה עם סעודיה והכשלת ההתקדמות במסלול אמין לעבר מדינה פלסטינית (מפורזת) לצד ישראל; דחיית שיקום יישובי העוטף ההרוסים ויישובי הצפון שניזוקו קשה ושיבת תושביהם לבתיהם.
משמעות הפעולה המסיבית תהיה, כך ממש, התחזקות מחודשת של חמאס והשתלטותו על הרצועה. כלומר, תושג תוצאה הפוכה מזו המוצהרת של השגת ניצחון מוחלט על חמאס והענקת ביטחון לתושבי העוטף והצפון. מניעתה המכוונת של כל תוכנית מדינית ביטחונית "ליום שאחרי" על ידי נתניהו פועלת בדיוק באותו כיוון.
תוכניתו של נתניהו לכונן כאן דיקטטורה ימנית, שהוא עצמו ניצב בראשה –כשמסייעים לו בבנייתה שר המשפטים לוין, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט רוטמן, השרים סמוטריץ' ובן גביר ושרים נוספים בליכוד, יחד עם חוגים חרדיים – היא המפתח להבנת מעשיו. שליטים עריצים מרבים ליצור לעצמם אויבים חיצוניים. כך אומר מקיאבלי, ש"היו נסיכים שהקימו בכוונה אויבים על עצמם ופרנסו את איבתם". זו הסיבה לחיזוק חמאס על ידי נתניהו מאז שובו לשלטון ב-2009 ולכל מאמציו להשאירו על כנו ברצועה, גם לאחר הפעולה המסיבית ברפיח.
אין לנתניהו עניין בחברה מוסרית, משום שרמה מוסרית גבוהה היא בסיס מבסיסי הדמוקרטיה (מכאן אדישותו להסתבכות אפשרית שלנו באסון הומניטרי ובהרג אלפי אזרחים בפעולה מסיבית ובלתי מתוחכמת); ואין לו עניין במדינת רווחה מודרנית, משום שאזרחים השותפים לעושרה החומרי והרוחני של החברה לעולם לא יתמכו בדיקטטורה; ואין לו עניין במשק יצרני דינמי החי ופועל במאות מוקדי יצירה, שאינם אפשריים אלא בחברה חופשית.
מדינה בלתי דמוקרטית, ללא ייצור מודרני, למעט בכמה מגזרים ביטחוניים, השרויה בסכסוך מתמיד עם שכניה, ואם אפשר במרוץ חימוש גרעיני אזורי – זוהי תוכניתו הממשית של נתניהו. מבצע מסיבי ברפיח הוא צעד מכריע במימוש תוכנית זאת, שתהפוך את מדינת ישראל לשותפה סמויה של "ציר הרשע" בעל כורחם של רוב אזרחיה. לכן הוא יסכל כל מהלך להפסקת המלחמה באופן מיידי ולשחרור כל החטופים.
הדרישה מזרועות הביטחון שתמלאנה כל הוראה של הדרג הפוליטי אינה דרישה דמוקרטית, אלא פשיסטית. בדמוקרטיה יש גבולות לציות כזה, וגבולות אלה ברורים: אין המנהל הביטחוני אמור לציית לדרג הפוליטי, כשהציות משמעותו צמצום הדמוקרטיה וביטול אופייה המוסרי של החברה, שבלעדיו לא תיתכן דמוקרטיה. גם המנהל הביטחוני אחראי לשלום הדמוקרטיה.
סוּן טסו, המצביא והוגה הדעות איש העת העתיקה בסין, הכיר היטב את הפוליטיקה של קיסרים עריצים, וידע שלא תמיד יש להם עניין בניצחון צבא ארצם. וכך הוא אומר בספרו "חכמת המלחמה": "אם ברי לך שמלחמה תביא לידי ניצחון, חייב אתה להילחם, אפילו אסר זאת עליך השליט; אם ברי לך, שהמלחמה לא תביא לידי ניצחון, אסור לך להילחם, אפילו ציווה זאת עליך השליט".
לנתניהו אין עניין בניצחוננו ברפיח, אלא בתוצאות הרות אסון שיאפשרו את מימוש תכניתו לבניין משטר בלתי דמוקרטי. צה"ל – בהיותו צבא של מדינה דמוקרטית – אינו אמור אפוא לבצע עכשיו פעולה עצימה ברפיח.
ראוי שאזרחי ישראל בהפגנותיהם, נשיא המדינה, ראשי ממשלה ושרים לשעבר, ובכירים לשעבר בזרועות הביטחון יכריזו: כניסה מסיבית לרפיח בשלב הזה מנוגדת לערכיה של ישראל כמדינה מוסרית ודמוקרטית. כך יוכלו ראשי מערכת הביטחון להתייצב מול נתניהו ולומר: פעולה זו איננו רשאים לבצע. גם אייזנקוט, גנץ גלנט יתעשתו ויגברו כך בקבינט המלחמה על נתניהו. קריאת התיגר האחרונה של גלנט תהיה ההקדמה לצעד החשוב הזה.
ד"ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית ומשפט חוקתי בתוכנית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה