רונה רמון ז״ל ישבה במרפסת ביתה ברמת גן. כוס הקפה של אחר הצהריים הייתה מונחת לפניה על השולחן. בזווית העין היא הבחינה בצלמי העיתונות שהחלו להתקבץ סביב הבית שלה. רונה רמון הבינה כבר מי אמור לפקוד את דלת ביתה דקות אחר כך.
לא נשארו אדישים: השער המרגש בגרמניה למען שני לוק
"לסגור את מעגל הכאב": סיפורי החטופים שאותרו גופותיהם
בכל חיי הבוגרים עסקתי בעולם התקשורת. לנגד עיני אני חווה את מהפכת הדיגיטל, והרשתות החברתיות. מדהים איך כל אחד יכול להיות גיבור מקלדת ולפרסם מה שבא לו. מרכילות זולה, שיימינג על עסק, דיווח חדשותי בלי בדיקה, וכן גם לפרסם מידע על חילוץ גופות חטופים ואפילו להוסיף לכך את התמונות של הקצינים המבשרים שמגיעים לבשר את הגרוע מכל. ביום שישי בצהריים התביישתי. בשעה 13:15 קיים צה״ל תדרוך מסווג לכתבים הצבאים. הסיפור ברצועה הוא מורכב.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
השב״כ יחידת 504 הביאו מודיעין לגבי אפשרות להימצאות גופות בנקודה מסוימת. הגופות היו באזור שמוגדר מעוז של חמאס. המשימה הוטלה על כוחות צה"ל והשב"כ. הלוחמים פעלו כיממה לפני התדריך. תוך סיכון עצום הם חילצו מספר גופות. הגופות היו מונחות כך שברור שהחמאס השאיר אותן למטרת עסקה. כלומר ידע היטב מי ההרוגים מה השמות שלהם.
מרגע שבצה״ל קיבלו את אישור המכון לרפואה משפטית הם נקלעו לדילמה. מצד אחד קיים הצורך להודיע למשפחות. מנגד בצה״ל רצו להמשיך את הסריקות כדי למצוא עוד גופות. לשם כך נדרשו הלוחמים להמשיך ולפעול ברמת סיכון מהגבוהות ביותר. זאת הסיבה שצה"ל כינס את הכתבים הצבאיים. המטרה הייתה לגדר את המידע שלא יצא ברשתות החברתיות שלא ירוצו השמועות עם השמות. הרי חמאס יודע לעשות אחד ועוד אחד כדי לדעת על פי שמות החטופים שנמצאו איפה בדיוק פועל הכוח של צה״ל.
אבל עם ישראל אוהב לרוץ לספר לחבר׳ה כאילו מי שיעביר את המידע ראשון יזכה בפרס. מדובר באנשים תינוקיים, מתלהבים מעצמם, שהקשר שלהם לאחריות בסיסית הוא אפילו לא מקרי. הוא פשוט לא קיים. וכך דקות לאחר שהמשפחות קיבלו את ההודעה והתדרוך הנצור הסתיים הרשתות החברתיות התמלאו במידע. רובו לא היה נכון סיפורי פוגי שהמציאות בינו לבין מה שהתחולל בשטח רחוק מזרח למערב. הוואצאפ שלי קרס ביום שישי בצהריים. במשך שעות הפכתי (סליחה על הביטוי) למטומטם. לכל הדודות, החברים מהתיכון, השכנים ומי לא השבתי כמופתע שלא שמעתי את החדשה המרעישה.
חשבתי לרגע מה לכל העולמים עובר בראש של הלוחמים שנמצאים אי שם עושים עבודת קודש משימה ערכית תוך סיכון חיים שלהם ושל חבריהם ובשם הסקרנות כל עם ישראל חוגג בהפצת וליבוי השמועות. חשבתי מה עובר על המשפחות השכולות שאפילו הדפיקה בדלת של המבשרים מלווה במציצנות של ציבור הגולשים ברשתות כאילו מה גם זה חלק מראלטי ״האח הגדול״.
עם ישראל, די חאלס, עצרו שנייה עם הפצת רסיסי המידע. תזכרו שבקצה יש לוחמים שפועלים ומשפחות שמתמודדות בשעתן הקשה. המידע אתם תקבלו אותו בסוף בצורה, מדויקת, אמינה בטוחה ומכובדת.