שתי טעויות אסטרטגיות עשתה ממשלת ישראל ובעיקר העומד בראשה, לאחר מחדל 7 באוקטובר. הראשונה, העיקרית והמשמעותית ביותר היא פתיחתו של התמרון הקרקעי, ללא ניסיון להשיב את כל החטופים הביתה תחילה. 240 תינוקות, ילדים, נערות ונערים, נשים וגברים, קשישות וקשישים נחטפו ביום הנורא ההוא.
ארה"ב שוקלת: סנקציות על מעורבים בתקיפת וחסימת משאיות סיוע לעזה
בטרם החל המבצע הצבאי, רובם היו עדיין בחיים. חובה לאומית, ערכית ומוסרית הייתה לנסות כמשימה עליונה ובלעדית להשיבם הביתה, יהיה המחיר אשר יהיה. זו הייתה חובתה של המדינה לאחר שהפקירה את אזרחיה בבתיהם. אשמתה הישירה ואחריותה של הממשלה, שהייתה צריכה להוביל את מקבלי החלטות להחלטה מיידית להשיבם הביתה בעודם בחיים ולהכיר בעובדה שהפסדנו בקרב והניצחון הראשון יהיה השבת החטופים.
הכרחי היה לוותר על האגו המנהיגותי ועל הצדק המתחייב להכות מכה צבאית ניצחת בארגוני המרצחים ולהמתין עד שובם של החטופים. מקבלי ההחלטות החליטו אחרת. הרצון לכפר על מחדלם הקשה הוביל אותם להחלטתם השגויה והקריטית, שגיאה שרודפת אותנו כשמונה חודשים ומפחיתה יום־יום את מספרם של החיים בקרב החטופים.
הצורך בנקמה, בניצחון צבאי מוחלט, במיטוט חמאס כיעד מרכזי, גבר על הצדק הלאומי, המוסרי הערכי. החלטה אומללה וכואבת לחטופים, לבני משפחתם, ללוחמים בחזית שנופלים לצערנו יום־יום ולפליטים תושבי הצפון והדרום, המפונים מבתיהם ואיש אינו חוזה את שובם אליהם.
מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
במקום להעמיק את הסכסוך עם ידידתנו הגדולה והחשובה ארה"ב ומדינות ידידות רבות נוספות, במקום להשתלט על רפיח, במקום להמשיך ולאבד את עצמנו לדעת, על הקבינט להחליט ומיד להשיב את החטופים הביתה, ויהיה המחיר אשר יהיה. בכל מחיר, עכשיו.
השגיאה האסטרטגית השנייה והקריטית היא במהלכי התמרון הצבאי. הממשלה חייבת הייתה לנהל את המלחמה בשני ראשי חץ במקביל. קרי, כניסה משולבת ומקבילה בצפון הרצועה ובדרומה, להיכנס באש לצפון עזה ולדרום רפיח בתחילתו של התמרון, כאשר כל העולם היה איתנו ותמך בנו ללא סייג, למוטט את חטיבות וגדודי המרצחים בשתי הערים במקביל ומשם לנוע לעבר ח'אן יונס ומחנות המרכז.
מהלך צבאי מבריק שכזה היה מקובל על כל העולם ומונע את העיצומים היום אשר מטילה עלינו ארה"ב ואת זעם העולם ההולך ומתרחב, האנטישמיות, ההצבעות האנטי־ישראליות באו"ם וכו'. הלם, מבוכה ואיבוד עשתונות ליוו את מקבלי ההחלטות בימים הראשונים לאחר הכישלון, טעויות רבות נעשו, אך שתי הטעויות הללו הביאו אותנו לחוסר אונים וחידלון, חוסר הכרעה ואובדן תקווה בכל הקשור להשגת מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי מקבלי ההחלטות לפני כשמונה חודשים.
יש לציין כי להתמיד ולשדר ללא הפסקה את הסרטון המצמרר והמטלטל, המדיר שינה, הזועק הצילו, אשר שודר על אודות כיבושו של מוצב התצפיתניות, ההשתלטות הברוטלית עליהן ולקיחתן לשבי חמאס תוך כדי ביצוע משימתן החשובה, בקור רוח ומקצועיות, ממחיש שוב את עומק המחדל ואכזריות האויב.
זו אולי ההזדמנות האחרונה של הממשלה לנסות לקיים את חובתה הלאומית, המוסרית והערכית ולהשיב את כל החטופים הביתה. בכל מחיר שיידרש. ראש הממשלה - זו אחריותך וחובתך. לדעתי ולדעת רבים, אנו בהידרדרות מסוכנת שיש לעוצרה ומיד.
ההגה והבלמים בידי ראש הממשלה, אשר הוא ונוספים כמו שר הביטחון, ראש המטה הכללי, ראש השב"כ, אלוף פיקוד דרום ורבים נוספים היו צריכים לפנות את מקומם ולתת לאחרים לנהל את המערכה לאחר כישלונם הצורב. מי אשר נכשל כישלון כה צורב אינו יכול לנהל את השיקום הצבאי והאזרחי, ועל אחת כמה וכמה מי שלא קיבל על עצמו אחריות עד לרגע זה.