לאחרונה מתפתחת בישראל הזיה בדבר עסקה המונחת, כביכול, לפתחה, שתענה על צרכיה האסטרטגיים העיקריים, תמורת הצהרה על הפסקת המלחמה בעזה, בלי לוותר על חידושה.
הרצחת וגם ירשת, בן גביר: כששקרן פתולוגי מבצע השתלטות עויינת על המשטרה
המוסרית והמעשית: ישראל עשתה שתי טעויות אסטרטגיות במלחמה
מעבר לנזק החמור בהפסקת המלחמה לפני מיסוד חורבנו של חמאס כשלטון ריבוני (להבדיל מ"ניצחון מוחלט"), הרי מה שמוצג כתמורה לכך הוא חזיון תעתועים: החזרת כל החטופים, הסדר בגבול לבנון, נורמליזציה עם סעודיה וחלופה מתפקדת באמצעות רשות פלסטינית שעברה רפורמה עמוקה. במבחן המציאות, התמונה שונה מעיקרה.
לא כל החטופים יוחזרו. חמאס לא יוותר על הקלף העיקרי שבעזרתו הוא מקווה לשקם את מעמדו ברצועה, להכניע את ישראל ולהבטיח לעצמו חסינות. הוא מקשיח את עמדותיו לנוכח הביקורת האמריקאית החריפה והמתמשכת והכתבת התנאים ההומניטריים, החלטות עוינות באו"ם וצעדים נבזיים במערכות המשפט הבינלאומי. במקרה הטוב, יתאפשר חילוץ מעט מהחטופים, בתנאים שיקשו על השבת תושבי העוטף בביטחון לבתיהם, ישללו מישראל קלפי מיקוח לחילוץ האחרים ויגבירו את הלחץ לשחרור קבוצה נוספת בתנאים בלתי נסבלים.
הסדר בלבנון לא יעמוד במבחן. קבלת תכתיבי חמאס תסיר מחיזבאללה את החשש מתמרון בלבנון ותשלול את המוטיבציה העיקרית להרחקת כוחותיו מגבול הצפון. הסכם אמריקאי יהיה חסר ערך בלי אופציה ישראלית לכפותו בכוח, כאשר יופר באופן זוחל. ארצות הברית תתגייס כדי למנוע מישראל תחזוקה אלימה, נחושה ומתמשכת, כל עוד חיזבאללה לא יפתח באש, עד להשלמת הכנותיו. עמידה בלחץ האמריקאי בעזה חיונית לאמינות ההרתעה בלבנון. בלעדיה אי אפשר להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ולקיים את ליבת האתוס הציוני.
נורמליזציה אינה עומדת על הפרק. חיזוק מעמדה האזורי של ישראל אכן קריטי לביטחונה הלאומי ויחסי אמון ושיתוף פעולה עם סעודיה תורמים לכך רבות. אלא שבריאד רוצים לראות בחורבנם הגמור של האחים המוסלמים ולמדו, בדרך הקשה, לפקפק בתחזיות ובמדיניות של ארצות הברית במזרח התיכון. הסעודים מעוניינים בישראל נחושה, המשלימה את המשימה בעזה. דעת הקהל הערבית ממילא אינה מאפשרת, בחודשים הקרובים, חגיגות של נורמליזציה עם ישראל, ומה שחשוב לאין שיעור הוא שותפות במסגרת הגנה אזורית בחסות פיקוד המרכז האמריקאי.
אין סיכוי לרשות פלסטינית מתפקדת כחלופה לחמאס בעזה. הפלסטינים למדו שהתקפה ברוטלית על ישראל מגייסת חלק גדול מדעת הקהל העולמית וכופה אפילו על מנהיגי מדינות ערב, הבזים להם ורוצים ברעתם, להציג תמיכה בתביעותיהם. לכן יש להם אפס מוטיבציה לשנות את מתכונתם האלימה והמתבכיינת. בנוסף, אין סיכוי שיילחמו בטרור החמאסי בעזה. הם אינם מנסים אפילו להתמודד איתו בג'נין, בשכם ובטול כרם למרות שהוא מסכן את שלטונם.
אם ישראל תתפתה להונאה עצמית "עכשוויסטית" בדבר עסקה פיקטיבית, היא תישאר בלי מיסוד חורבנו של חמאס, בלי רוב החטופים, בלי הסדרי ביטחון שיאפשרו השבת תושבי העוטף וגבול הצפון לבתיהם, בלי נורמליזציה ובלי תחליף לחמאס בעזה. חמור מכל: היא תאבד קלפי מיקוח הדרושים למימוש יעדים לאומיים חיוניים באזור במאבק סבלני וממושך, שסיכויי הצלחתו גדולים.
הכותב הוא ראש התוכנית הבינלאומית לתואר שני בביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה ומרצה בתוכניות הביטחון לתואר שני באוניברסיטת תל אביב