מאז תחילת המהלך הקרקעי ב־27 באוקטובר, קבינט המלחמה והמטכ"ל מלעיטים את הציבור בדברי רהב ובחצאי אמיתות. עכשיו, לנוכח העימותים בין חברי קבינט המלחמה שמטילים זה על זה את האשמה בכישלון האסטרטגי במלחמה, הגיעה העת לחשוף את האמת המרה.
אחרי טבח 7 באוקטובר קבע קבינט המלחמה ארבע מטרות למערכה: מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית; הסרת איום הטרור מהרצועה על ישראל; מאמץ מרבי לפתרון סוגיית בני הערובה; הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אף שהדרג הלוחם (עד דרגת תא"ל) גילה גבורה והקרבה המזכירות את דור תש"ח, ואף שצה"ל הרג אלפי מחבלים ופגע באופן משמעותי בתשתיות הצבאיות של חמאס, ברור לכל שמטרות המלחמה לא הושגו.
ראש המל"ל צחי הנגבי אף הודה בכך בוועדת החוץ והביטחון: "לא השגנו אף אחת מהמטרות האסטרטגיות של המלחמה – לא תנאים לעסקת החטופים, לא מוטטנו את חמאס, ולא אפשרנו לתושבי העוטף לחזור הביתה בבטחה". ואני אוסיף לדבריו כי לקבינט המלחמה ולמטכ"ל אין שום תוכנית אופרטיבית איך משיגים את המטרות האלו בעתיד הנראה לעין.
למרות הפגיעה בכוחו, חמאס עודנו עומד על רגליו. בכל אזור ברצועה שצה"ל נסוג ממנו, הצליח חמאס לשקם את אחיזתו הצבאית. מחבלי חמאס כבר חזרו לח'אן יונס, שצה"ל פעל בה חודשים ארוכים, ואפילו בצפון הרצועה, שצה"ל תקף בכל כוחו ועוצמתו, נותרו בין 4,000 ל־5,000 לוחמי חמאס.
בדצמבר צה"ל עוד הסביר כי הפעולה בג'באליה הביאה לפירוק היכולת הצבאית של גדוד ג'באליה ושל החטיבה הצפונית של חמאס שפעלו באזור, אבל בפשיטה השנייה לתוך ג'באליה הופתעו כוחותינו ממספר לוחמי חמאס שנותרו שם ומהיקף האש שהם מצליחים לייצר. ושוב צה"ל מדווח שגדוד ג'באליה הוכרע, ושוב נצא משם, ושוב נופתע מכוחו של הגדוד כשנחזור לג'באליה בפעם הבאה.
בחודשים האחרונים ירה חמאס עשרות רקטות לעבר ישראל, כאשר חלק מהירי מתבצע מצפון הרצועה שצה"ל נסוג ממנה. מהבחינה האזרחית, חמאס שולט שליטה כמעט מלאה ברצועה ובחלוקת הסיוע ההומניטרי (כך, למשל, הקצין המפקד על הלחימה במרחב ג'באליה הסביר כי "מחנה הפליטים בג'באליה והשוק של ג'באליה היו פעילים במיוחד עד שבת בערב, וחמאס שלט פה באופן מלא").
רוב החטופים עדיין נמצאים ברצועה, והטיעון שלחץ צבאי יביא לשחרורם התברר כעורבא פרח. עשרות אלפי ישראלים חוששים לחזור לבתיהם בדרום הארץ (וגם בצפונה), והמצב הבינלאומי של ישראל הידרדר אל עברי פי פחת.
בשורה התחתונה, חרף ההישגים הטקטיים המרשימים שהשיגו הכוחות בשטח, קבינט המלחמה והמטכ"ל כשלו כישלון חרוץ בהשגת מטרות המלחמה, ועתה אנחנו מצויים על סִפה של תבוסה אסטרטגית. אף שהכישלון במלחמה כבר ברור לכל, צה"ל ממשיך באסטרטגיה הכושלת של תקיפה ואז נסיגה ולא עושה שום ניסיון להשיג שליטה בשטח.
אולם התקשורת, ובעיקר הפרשנים לענייני צבא והכתבים הצבאיים, ממשיכים לדברר את המטכ"ל (ואת הגורמים בקבינט המלחמה שמיישרים קו עם המטכ"ל) ומסתירים מהציבור את האמת על הכישלון של הצבא, שבמשך שמונה חודשי לחימה לא הצליח להכניע את החלש באויביה של מדינת ישראל. חשוב אפוא להבהיר מה היו הכשלים העיקריים בניהול המערכה, שכן רק כך אולי אפשר יהיה לשנות את המצב.
פשיטות רגל
קשה להאמין, אבל למטכ"ל, שמחזיק בתוכניות אופרטיביות למלחמה נגד כל אחד מאויביה של ישראל, לא הייתה תוכנית מוכנה לכיבוש רצועת עזה, וזאת אף ששלטון חמאס תוקף את ישראל מאז קיץ 2007. מכיוון שלא הייתה תוכנית מוכנה, נאלץ המטכ"ל לאלתר תוכנית מלחמה בתוך שלושה שבועות, וזאת אף שמערכה נרחבת כגון זו שצה"ל מנהל בחודשים האחרונים ברצועה, צריך לתכנן במשך שנים ולהכין את הכוחות ואת מלאי הנשק והתחמושת בהתאם.
בתוכנית המלחמה שהמטכ"ל הכין ושקבינט המלחמה אישר, הוחלט שצה"ל לא יכבוש את הרצועה, אלא ינהל מהלך קרקעי נרחב שבסופו יוסגו הכוחות מרוב חלקי הרצועה. כלומר, מלכתחילה נבחרה אסטרטגיה שמאפשרת לחמאס לשרוד את המלחמה, היות שרק באמצעות כיבוש מוחלט ושליטה ביטחונית מלאה אפשר היה להשיג את השמדת יכולתו הצבאית של חמאס ואת שלטונו האזרחי.
בשבועות האחרונים יכולנו לראות את פירותיה של התוכנית המטכ"לית, כאשר שמונה חודשים אחרי תחילת המלחמה ילדות בבית ספר בשדרות עדיין נאלצות להסתתר מתחת לשולחנות כיתתן וחמאס עדיין מסוגל לירות לעבר גוש דן והשרון.
על פי תוכנית המלחמה שהוכנה במטכ"ל, צה"ל אמור לנהל מבצע צבאי ברצועה במשך שנה תמימה או יותר. אף שפרק הזמן שקבע המטכ"ל בתוכניתו מעיד על חוסר הבנה מוחלט של הזירה הבינלאומית – כמו גם של מלאי התחמושת הקיימים – אושרה תוכנית זו על ידי קבינט המלחמה. בתוכנית המלחמה נקבע שבתוך שלושה חודשים יעבור צה"ל משלב של לוחמה עצימה לשלב של פשיטות שיימשך חודשים ארוכים.
במטכ"ל הגיעו למסקנה שהשלב העצים לא יכניע את חמאס, אבל שלב הפשיטות ישיג מטרה זו, והדרג המדיני אישר את האסטרטגיה הזו, אף שהיא נטולה כל היגיון צבאי.
חרף סדר הכוחות העצום שגויס למלחמה, המטכ"ל החליט שלא לתקוף את כל מאחזי חמאס ברצועה בעת ובעונה אחת, ואפילו לא לתקוף בדרום הרצועה במקביל לתקיפה בצפון – אלא לתקוף בצפון בלבד. גם אחרי סיום ההתקפה בצפון, החליט המטכ"ל, באישור הדרג המדיני, לתקוף בח'אן יונס במקום ברפיח. הפעילות הצבאית בצפון הרצועה הביאה להעברתם של יותר ממיליון עזתים דרומה, מה שעיכב את ההחלטה להיכנס לרפיח במשך חודשים ארוכים.
רוצים להבין עד כמה אבסורדית הייתה ההחלטה לא להיכנס לרפיח עד עתה? בפעילות צה"ל ברפיח כבר התגלו לא פחות מ־50 מנהרות המחברות את העיר למצרים (וכנראה יש עוד הרבה מנהרות שטרם התגלו). כלומר, בשמונת החודשים האחרונים הספקתם של אמצעי לחימה, דלק ומזון לידי כוחות חמאס דרך מנהרות אלו נמשכה באין מפריע, כאשר כניסה מיידית לרפיח הייתה מונעת זאת. זו הייתה שגיאה אסטרטגית חמורה של קבינט המלחמה והמטכ"ל.
אחרי לחימה אינטנסיבית בצפון הרצועה בתחילת המלחמה, החליט המטכ"ל, באישור קבינט המלחמה, להוציא את רוב הכוחות משם, מה שאפשר לחמאס לשקם את שלטונו האזרחי והצבאי באזורים שנכבשו במחיר כה יקר. כפועל יוצא, צה"ל נאלץ לפעול בשכונת זייתון זו הפעם השלישית, אחרי שבשתי הפעמים הקודמות נסוג מהשכונה מיד לאחר שהשתלט עליה.
אחרי הנסיגה השנייה של צה"ל מזייתון, מאות מחבלים חזרו לשכונה, ריכזו בה מצבורי אמל"ח ענקיים וטונות של מזון, הקימו בה עשרות מתחמי מארב ממולכדים ופרסו חוליות נ"ט. כתוצאה מכך, כוחות צה"ל נאלצו לנהל קרב קשה באזור שכבר השתלטו עליו פעמיים בעבר – חמישה חיילים נפלו ו־19 נפצעו.
אבל אף שאסטרטגיית ה"נסיגה לאחר השתלטות" נכשלה בכל מקום שבו יושמה, ובזייתון מעל לכל, הרמטכ"ל שוב הוציא את כוחות צה"ל מהשכונה אחרי ההשתלטות השלישית עליה, והמסקנה של כל המפקדים בגזרה היא שצה"ל יצטרך לחזור לזייתון בפעם הרביעית, ייתכן שכבר בחודש הקרוב.
כשלים ללא לקחים
קבינט המלחמה והמטכ"ל התנגדו להקמת ממשל צבאי זמני באזורים שנכבשו בידי צה"ל, אף שזו הייתה הדרך הישימה היחידה שבאמצעותה ניתן היה למוטט את השלטון האזרחי של חמאס ברצועה. שר הביטחון, שהתנגד בכל תוקף לממשל צבאי זמני, הגה מספר תוכניות הזויות לחלופה שלטונית ברצועה. לאחרונה המציא יואב גלנט תוכנית חדשה, שעל פיה האוכלוסייה העזתית תרוכז בתוך "בועות הומניטריות" ובכל בועה כזו יוקם מנגנון אזרחי של גורמים מקומיים שינהלו אותה ושיחומשו בנשק קל כדי לעמוד כנגד אלפי לוחמי חמאס המיומנים שעדיין פעילים ברצועה.
כמו כל התוכניות ההזויות הקודמות שהתפוגגו בלי שום הישג, גם התוכנית החדשה של "עזתים עם אקדחים" לא תשיג כלום ותיעלם במהרה. בנימין נתניהו ובני גנץ לא טמנו ידם בצלחת וגם הם המציאו תוכניות חסרות שחר לחלופה שלטונית לחמאס. כך, למשל, רה"מ דיבר על כוחות צבא פרטיים, ואילו גנץ קרא להקים מנהלת אמריקאית־אירופית־ערבית־פלסטינית שתנהל אזרחית את הרצועה ותניח בסיס לחלופה עתידית "שאינה חמאס ואינה עבאס", אף שכל הגורמים שהזכיר תומכים בהעברת השליטה האזרחית ברצועה לרשות הפלסטינית.
כתוצאה מההתעקשות של הדרג המדיני והדרג הצבאי לא להקים ממשל צבאי זמני, לא נמצא אף פתרון אפקטיבי להשתלטות חמאס על הסיוע ההומניטרי. הפרשן אהוד יערי העריך שמאז תחילת המלחמה הרוויח חמאס מהסיוע ההומניטרי לא פחות מחצי מיליארד דולר, כלומר ישראל מתספקת ומממנת זה שמונה חודשים את ארגון הטרור שנגדו היא נלחמת.
הצווים שניתנו בהאג בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובבית הדין הבינלאומי לצדק הם אומנם שקריים, אבסורדיים ואף נגועים באנטישמיות מוסווית, אבל אני מעריך כי אם היינו מקימים ממשל צבאי, היה סיכוי לא מבוטל שלא היו מוציאים צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון (צווים שהשלכותיהם השליליות גדולות הרבה יותר מהנזק שעלול להיגרם לנתניהו ולגלנט), וייתכן שגם לא היה יוצא צו לעצירת המלחמה ברפיח.
זאת משום שהצווים מבוססים על טענות (כוזבות) שישראל פועלת באופן מכוון להשמיד את האוכלוסייה האזרחית ברצועה באמצעות הרעבה מכוונת ומניעת מוצרים חיוניים. אם היינו מקימים ממשל צבאי, לא היה אפשר לטעון אף אחת מטענות אלו.
הסירוב של קבינט המלחמה והמטכ"ל להקים ממשל צבאי גם הבטיח את המשך השלטון האזרחי של חמאס, גם אפשר לחמאס להשתלט על הסיוע ההומניטרי לכל אורך המלחמה, וגם תרם להחלטה של בתי הדין בהאג להוציא צווים נגדנו.
מרשימת הכשלים דלעיל עולה שישראל עומדת בפני תבוסה אסטרטגית שכמוה לא נחלה מעולם, ועדיין בכירי הדרג המדיני והדרג הצבאי ממשיכים להזין את הציבור באשליות כאילו המבצע המוגבל ברפיח יהיה נקודת ההכרעה במלחמה. הרי גם אם צה"ל יפגע פגיעה קשה בארבעת גדודי חמאס המצויים בעיר, איך זה ישנה את מצב המערכה הכולל?
אם 13 אלף מחבלים הרוגים לא מוטטו את חמאס הצבאי, אז אלף מחבלים הרוגים נוספים ישיגו מטרה זו? הרי המטכ"ל מתכוון להמשיך באותה אסטרטגיה שאותה נקט לכל אורך המלחמה, כלומר לסגת מרפיח מיד לאחר שכוחות צה"ל ישתלטו עליה.
האסטרטגיה הזו כבר נכשלה באופן מוחלט בהשגת מטרות המלחמה בערים עזה וח'אן יונס, אז ברפיח היא פתאום תשיג אותן? אפילו את ציר פילדלפי, שהיינו צריכים לכבוש בימים הראשונים למלחמה ולשלוט בו מאז, אין כוונה לכבוש כיבוש קבע וזאת אף שמדובר בקו האספקה היחיד של חמאס. אז אילו לקחים הפיקו קבינט המלחמה והמטכ"ל מכישלונותיהם עד עתה?
עכשיו לתכלס
אחרי שקבינט המלחמה והמטכ"ל עשו את כל הטעויות האפשריות במלחמה הזו, הם נחושים להמשיך ולעשות עוד מאותו דבר. הסירוב של חברי קבינט המלחמה ושל הרמטכ"ל להודות בכך שלמגה־מחדל של 7 באוקטובר התווסף המגה־מחדל של התבוסה האסטרטגית במלחמה, מביא אותם להמשיך למכור לציבור שאנחנו כפסע מ"ניצחון מוחלט" בעוד אנחנו כפסע מתבוסה אסטרטגית.
לנוכח כישלון זה, חובה על הרמטכ"ל ועל כל האלופים שאחראים למחדל ניהול המלחמה ולמחדל 7 באוקטובר להתפטר מתפקידם ללא שום דיחוי נוסף. מן הראוי היה שגם ראש הממשלה וכל חברי קבינט המלחמה יתפטרו לאלתר מתפקידם, אבל אם לא יעשו זאת, עליהם ללכת חזרה לעם כדי לקבל את אמונו.
"אבל רגע", יאמר הקורא, "מה צריך לעשות עכשיו?"
ובכן, ישראל כבר הסכימה למתווה עסקה להחזרת חטופים שכולל הפסקת אש ממושכת מאוד, כלומר סיום המלחמה דה־פקטו, ללא הכרזה על סיום המלחמה דה־יורה. אני מציע אפוא שישראל תודיע לארצות הברית, למדינות ערב המתונות ולכל הגורמים המתווכים שהיא מוכנה להכריז באופן רשמי על סיום המלחמה בתנאי שכל החטופים – ואני מדגיש, כל החטופים – יוחזרו לידי ישראל לאלתר. אם חמאס יסכים, ישראל תפסיק את המלחמה ותתחיל בתהליך של חשבון נפש מדיני, צבאי ופוליטי איך נכשלנו ב־7 באוקטובר ואיך כשלנו במלחמה.
אם חמאס יסרב למתווה העסקה הזה, ואני מעריך שהוא יסרב, על ישראל לעשות את מה שהייתה צריכה לעשות מלכתחילה, כלומר לכבוש את הרצועה כיבוש מלא, להקים שם ממשל צבאי זמני ולקרוא להקמת ועידה בינלאומית בהשתתפות ארצות הברית ומדינות ערב המתונות, לרבות הרשות הפלסטינית, כדי להחליט מי יהיה הגורם השלטוני שיבוא עם הזמן במקום הממשל הצבאי הישראלי הזמני (השליטה הביטחונית ברצועה תישאר בידינו). תוכנית זו תגבש קונצנזוס ציבורי רחב בישראל.
איש לא יוכל לטעון שהממשלה לא עשתה הכל למען השבת החטופים. ישראל אף תוכל לתבוע את תמיכתן של ארצות הברית ומדינות ערב המתונות בתוכנית שמציעה סיום מוחלט של המלחמה.
וכך, או שנשיג את השבת כל החטופים, החיים והמתים, עבור מה שכבר הסכמנו לו בפועל, או שנכבוש את כל הרצועה עם לגיטימציה בינלאומית רחבה ונוכל להשיג את מטרת המלחמה העיקרית – מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית.