עוד ירי לכיוון יישובי מרכז הארץ ועוד פיגוע, עוד מבצע בג'נין ועוד פעילות צבאית כירורגית ביישובי יו"ש, עוד רמז עבה ועוד עובדה ברורה – המציאות בתוכנו מסוכנת לא פחות ואף יותר מזו שגידלנו והתעלמנו ממנה בעזה. הכל כמו חוזר על צעדיו באופן מדויק, אך אנחנו מסרבים לשנות דפוס התנהגות.
כבר חשבנו שהתעוררנו מחלומות השווא של אוסלו והבנו כי לעולם נחיה על חרבנו עד אשר יוכח אחרת. אין זמן לשקוע בחלומות שוב. האויב הולם ומכה בכל הזדמנות ולצערנו אף גובה מאיתנו מחירים קשים והרוגים. אז למה למרות זאת אנחנו עדיין לא משנים את תגובתנו? כמה נצעק לפעול באופן נחרץ כדי שהמציאות הרצחנית הזו תבוא אל סופה? האם לא הספיקו מתינו עד עתה כדי להעיד עדות דמים על המציאות הנוכחית? כמה נקריב, כמה נברח עד שנפעל אחרת?
הירי לבת חפר אינו מקרי. הירי, מצבורי הנשק והתעוזה של המרצחים בטול כרם וסביבותיה שואבים מאותה באר "חמאסית" מעזה ההולכת ומשקה את כל המחבלים הפרושים ביהודה ושומרון. כמו תמיד, גם הפעם נבהיר היטב: זה אותו אויב. ואם לא נגיב בהתאם לכך, זו עלולה להיות אותה מציאות רעה ואיומה כמו ב־7 באוקטובר.
את האויב צריך לגדוע, לעקור ולהשמיד ללא רחם. הדיווחים הנרפים על עיבוי הסיורים הצבאיים בתפר והוספת מארבים ל"נוח'בות מטול כרם" לא מניחים את הדעת ולא נותנים שלווה, אלא מוסיפים דאגה וחשש מהעובדה שכלום לא השתנה.
ההיסטוריה מוכיחה בדם שאזהרות מחנה הימין, אלו שהתנגדו לאוסלו, לגירוש מגוש קטיף ולחזון שתי מדינות לשני העמים, היו אמת צורבת. אולי, לשם שינוי, הגיע הזמן להקשיב, להאמין שאנחנו לא הוזים חלום בלהות, לא רואים שחורות ולא חרדתיים לשווא, אלא רואים את המציאות נכוחה ויודעים היטב להצביע על מחיר הדמים שלה.
הגיע הזמן להכריע אחת ולתמיד את מבקשי רעתנו. המציאות ביו"ש דורשת שינוי מהותי, תפיסתי וצבאי כאחד. זו העת לנצח. שנים רבות חיכינו לפעולה משמעותית ומוחלטת בעזה, לפירוז הרצועה ותיקון האיוולת שהמיטה עלינו את הסכמי אוסלו הארורים. עתה הגיעה שעת כושר לכך. אך בד בבד זוהי שעת כושר ואומץ עבור האויב בגבולות יו"ש לבחון את עוצמתנו ותגובתנו לפעולותיו.
הרשות הפלסטינית עושה מאמצים חסרי תקדים להביא להכרה במדינה פלסטינית. תשובתנו צריכה להיות ברורה ואחידה - שליטה צבאית בכל רחבי יש"ע. רק כוחות צבא גדולים שבידם חופש פעולה מלא להיכנס לכל שטח בכל רגע נתון, לרוקן מהמרחב את מצבורי האמל"ח הבלתי חוקיים ולתפוס את כל מי שמסכן את חיי תושבי ישראל - יבטיחו את המשך קיומה של מדינת ישראל.
אם לא נדע לתקן, הן בעזה והן ביו"ש, את מחשבת העוועים שליוותה אותנו מראשית שנות האלפיים ועד עתה, לרסק את חזון הדמים לשתי מדינות ולהגיב בעוצמה ובתָקיפוּת נגד האויב, לא נוכל לטעון שוב ש"ידינו לא שפכו את הדם הזה".
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל