במלחמה ובעת ניהול משא ומתן, מפסיד מי שממצמץ ראשון. או יותר נכון מנצח מי שלא ממצמץ ראשון. היו קרבות ענק במלחמות העולם ששני כוחות גדולים עמדו אלה מול אלה, ירו אלפי טונות של תחמושת, הרגו ופצעו אחד בשני, עד שבשלב מסוים צד אחד נשבר ונסוג למרות שהיו לו העוצמות הנדרשות להחזיק מעמד עוד קצת ולנצח.

יום השחרור מהנאצים צוין בתפילה מרגשת בכותל למען החטופים

מפקדים בודדים קובעים לעתים את התוצאות של מאבק כלשהו, בגין חולשה נפשית וחוסר ודאות לגבי היכולות של עצמם. לעומת זאת, כוחות צנועים יחסית יכולים לנצח מלחמה בגין מנהלים שאינם נוטים למצמץ ראשונים.

על המצמוץ, הכל כך קריטי במלחמה, משפיעים גורמים שונים, ובמיוחד העורף ללוחמים והגיבוי לאלה שאתה מבקש שלא ימצמצו ראשונים כדי לנצח. ניהול מלחמה אסור שיהיה מקבץ של החלטות בינאריות אלא ניהול מטריציוני, שלוקח בחשבון גורמים משפיעים רבים והשפעות הגומלין שביניהן. פוליטיקאים נוטים באופן טבעי לחשוב במונחים של שחור ולבן בממד בודד. אבל מחשבת שחור לבן, מוגבלת, רעה להחלטות המנהיגים בלחימה כי הממוצע שייווצר כתוצאה מההחלטות יהיה מקרי, ועשוי להביא לכישלון.

מאחר שגורמים רבים, שמן הדין שחלקם הגדול לא יהיה ידוע לאויב ולציבור, משפיעים בדרך שלא נתפסת נכון בהתקבל ההחלטה. ואז התגובות עליהן בתקשורת הן טיפשיות ולא לעניין. ואם המגיב בתקשורת הוא בכיר לשעבר, הוא עשוי בתגובתו לגרום לנזק. 

כך גם לגבי פוליטיקאי המגיב על כל החלטה לגופה מבלי להכיר את אלף פרטי הרקע להחלטה ועל יחסי הגומלין שביניהן. תגובה מוגבלת למטריצה היא איוולת, אם לא רע מזה.

דיונים מוגבלים בשחור לבן, אמוציונאליים, נפגוש בכל יום בתקשורת. מדוע? מפני שהתקשורת מונעת מרייטינג שנקבע על ידי אמוציות. ואמוציות נוח לייצר בצבעי שחור־לבן, יצרי ופשוט. הדיון בתקשורת הפסיק להיות רציני ועמוק והפך להיות הצגה יצרית, פשטנית ורכילאית, זה עשרות שנים.

העורף הישראלי, בחלקו, מפריע לניהול המערכה בכלל ולניהול המשא ומתן בפרט. כל אדם ערכי נלחץ מלחצן של נציגי המשפחות ועלול לעשות טעות ולמצמץ ראשון במשא ומתן, שבסופו ניכשל במיטוט החמאס ובהחזרת החטופים, בטווח זמן מתקבל על הדעת. 

תגובות "פבלוביות" של קיצוניים בשני צדי המפה הפוליטית ה"ברסלרים" מצד אחד וה"בן גבירים" מצד שני, מייצרים תגובות שקשה להסביר אותן. ה"ברסלרים", אולי מכוונים רק להפלת נתניהו בכל מחיר ו"הבן גבירים", להגדיל את הבייס. שתי הקבוצות ה"פבלוביות" האלה אינן מעודדות את קיום מטרות המלחמה שנקבעו כדין, ייתכן, בגלל היעדר מידע שהוא מטבעו חסוי. אני מניח שהאינסטינקט הפבלובי חזק ממחשבה עמוקה יותר.

מחשבה מדינית שהיא פועל יוצא מניהול מטריציוני. לכן אני קורא לפבלוביסטים, ברגע זה, שהוא קריטי למדינאות הישראלית, לגורל החטופים, שתקו. ואם זה לא ילך בטוב, אז אקרא להם לבלום את הפיות פן יבולע לנו. כי כל קריאה שלכם גורמת נזק בל יתואר למדינת ישראל.

הכותב הוא תא"ל (במיל') ותעשיין