לאחר שפג האולטימטום שהציב לפני כשלושה שבועות, הודיע אתמול (ראשון) יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ על פרישת מפלגתו מהממשלה, כשהוא מבקר קשות את התנהלותה והתנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו – שלשיטתו מונע אך ורק ממניעים פוליטיים.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
"ראש הממשלה מונע מאיתנו להתקדם לניצחון האמיתי. המצב במדינה ובחדר קבלת ההחלטות השתנה. המערכה תארך שנים. אחרי שבעה באוקטובר, חבריי ואני, כמו מאות אלפי ישראלים פטריוטים – התגייסנו. עשינו זאת למרות שידענו שזו ממשלה רעה. עשינו זאת בגלל שידענו שזו ממשלה רעה. עם ישראל, הלוחמים, המפקדים, משפחות הנרצחים, החללים והחטופים – היו זקוקים לאחדות ולגיבוי, כמו אוויר לנשימה".
שר בממשלה טוען: זה מה שגנץ דרש ולא קיבל
לא מה שחשבתם: פרישת גנץ תמתן את בן גביר וסמוטריץ'
זהו רק חלק קטן מנאום חוצב להבות שהשמיע אמש בני גנץ. נאום שייכתב על דפי ההיסטוריה כאחד הנאומים החזקים, הכנים והאמיצים שנשא אי פעם מנהיג פוליטי כלשהו, ובני גנץ בפרט שלא בלט במיוחד בנאומיו. גם אני, שלא מתרגשת מנאומי פוליטיקאים, כי איבדתי אמון בהם מזמן, התרגשתי ממשפט המחץ: "דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: אני מוכן למות בשביל הילדים שלכם".
מעולם, לא שמענו מפי אף נציג ציבור, מהימין או מהשמאל, משפט אנושי כל כך, חם, מחבק, אוהב ומסור. והוא מגיע בתקופה שבה כולנו כה זקוקים למילים מעודדות ומחזקות ובעיקר מלכדות, כמו המשפט הפשוט הזה, שנאמר לא מתוך התרברבות, אלא מתוך דאגה אמיתית לגורל העם והמדינה.
בני גנץ, ברגישות גדולה, הזכיר את המחויבות למשפחות החטופים והחללים הרבים שהיא ערך עליון מבחינתו, ולא שכח להזכיר את הטרגדיה של חברו למסע וחבר במפלגתו גדי איזנקוט, שאיבד את בנו גל במערכה, ולמרות אבלו והצער הכבד שפקד אותו, המשיך לשרת בנאמנות ולתרום את תרומתו בתוך קבינט המלחמה.
ואז, פנה בני גנץ בנאומו לשר הביטחון יואב גלנט ואמר: "אנחנו מכירים שנים ארוכות. גם כשהיו בינינו מתחים, תמיד כיבדתי אותך והערכתי אותך. במלחמה הזו למדתי להעריך אותך אף יותר. אתה מנהיג אמיץ ונחוש. המנהיגות והאומץ הם לא רק להגיד את מה שנכון, אלא לעשות את מה שנכון".
והרי לכם, ההבדל הקטן. לא זכור לי, שראש הממשלה נתניהו, שיודע לפרגן רק לעצמו וליחצ"ן רק את עצמו ואת רעייתו, אי פעם פירגן, ולו במילה אחת, לשר הביטחון, בעיקר כשהאיש הוא חבר במפלגתו, ומשרת תחתיו ותחת ניהולו.
היה זה לכל הדעות אחד הנאומים לא רק הכי מרגשים, אלא הכי רגישים, שנגע בנימים הכי דקים של יושר, מוסריות ונאמנות טוטאלית למדינה. "יש כאלו שאומרים שסייענו לנתניהו כשנכנסנו לממשלה – הוא לא העניין - אלא מדינת ישראל".
במשפט זה של גנץ, טמונה כל האמת שלאורה צריך מנהיג בישראל להתנהל תמיד, והיום, יותר מתמיד. אמש שמענו בני גנץ אחר, החלטי ונחוש שהישיר מבט מפוכח, אמיץ וכן למצלמה, ולעבר הציבור, והוכיח שהוא לא בובה על חוט במשחקים הפוליטיים של נתניהו, אלא מי שיכול לשמש אלטרנטיבה שלטונית שאפשר לסמוך עליה.
גנץ קרא לנתניהו לקבוע מועד לבחירות. אם גנץ ייבחר, הוא לא יהיה המנהיג שיתרברב וייחצן את עצמו ואת רעייתו, בסגנון נתניהו שדי מאסנו בו, שאומר השכם והערב: "הוריתי, הנחיתי, פקדתי, ורק אני אחליט, ורק על פי יישק דבר, ורק אני אביא את הניצחון המוחלט".
גנץ יגלה ענווה ויגיד את הדברים ביושר מבלי להפריח סיסמאות שיגרמו לנו לשגות באשליות וחלומות באספמיה. ובמצב הרעוע שבו נתונה המדינה היום בכל תחום ותחום, היא זקוקה למנהיג כמו בני גנץ.