זה זמן רב כוחותינו שבים ותוקפים חזור ושנה את אותם מקומות שכבר כבשנו ברצועת עזה בעטיו של חוסר יתירות כוחות, דבר שאינו מאפשר להישאר זמן רב בשטח שכבשנו. בכל תקיפה כזו אנו משלמים מחירים כבדים מאוד של הרוגים ופצועים.
ביבי יודע היטב שמה שקורה בימים אלה עלול להביא לקריסת המדינה | בריק
חצי שנה למלחמה: נתניהו, גלנט והלוי איבדו שליטה באופן מוחלט על המצב | יצחק בריק
לוחמה זו מזכירה לנו את מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה, שבה הוזנקו חיילים מתוך החפירות ורצו חשופים בשטח כשגופם מול כלי ירי רצחניים של להביורים יורקי אש ורובים ונפלו בהמוניהם. אומנם לוחמי צה"ל לא מסתערים מול להביורי חמאס משום שחמאס לוחם לוחמת גרילה ולא שש אלי קרב פנים אל פנים, אלא מטמין מלכודים, מפוצץ מטענים במבנים, משַגר טילים ונעלם בפירי המנהרות, וכך הוא גורם לצה"ל אבדות כבדות.
מדובר ב"קברניטים" שהפכו לרודנים המשליטים ביד חזקה על אחרים את רצונם ואת דעותיהם, והעושים כל העולה על רוחם בתמיכת גרורותיהם מלחכי הפנכה המתקרנפים ועושים את דברם. "הקברניטים" האלה מקריסים עלינו את המדינה וגורמים להקזת דמם של חיילינו בקלישאות ללא תכלית, כגון "מיטוט החמאס באופן מוחלט ואי־סיום המלחמה". בכל מדינה דמוקרטית אחרת הם היו מושלכים ממשרתם לכלא.
בכל יום שעובר נהרגים לוחמינו בכניסתם לבתים ממולכדים ללא משמעת מבצעית, ללא נהלים בסיסיים, ללא לימוד לקחים, ללא בקרה ומעקב של מפקדים בכירים, ללא ביצוע תרגולות בסיסיות לפני הכניסה למבנה (כגון ירי פגז שלטנק או פגז ארטילרי, שליחת רחפן או כלב גישוש) לבדיקת המבנה. נכנסים בעיוורון מוחלט, כמו במשחק הקטלני של רולטה רוסית, ונהרגים מפיצוץ מטענים בשל הסתכנותם המכוונת של מפקדיהם, וכך חייהם נתונים ביד המזל.
ה"שגרה" הזאת חוזרת שוב ושוב, מתקיימות הלוויות קורעות לב, רבים מוכה יגון, ועצב נורא שורר בכול, אבל איש אינו פוצה פה ומצפצף. הכול קורה ללא שום תכלית, ואין בידי הלוחמים הנכנסים לבתים ממולכדים שום תרומה לקידום המלחמה. זה טירוף שאי־אפשר לקבלו ולהבינו ולעמוד מנגד, וזה רק קצה הקרחון לעומת המלחמה האזורית הממתינה לנו בפתח, שהיא איום קיומי ממשי על מדינת ישראל, ואליה אנחנו לא מוכנים באופן מוחלט (!). אותם "הקברניטים" שהביאו עלינו את האסון הגדול בתולדות ישראל ב־7 באוקטובר 2023 מוסיפים לנהל את מלחמתנו, ואינם עוסקים לא בלקחי המלחמה ולא בהכנת הצבא והעורף למלחמה האזורית הכוללת כלל ועיקר.
כל זה קורה לנו היום ברצועת עזה, חיילינו נהרגים ונפצעים קשה מחמת מטענים ומלכודים במלחמה שאיבדה את תכליתה. ממשיכים להילחם אך ורק בעטיים של שלושת "הקברניטים" הכושלים: ביבי, גלנט והרצי הלוי. הם מבינים שעם סיום המלחמה הם יאבדו את מִשרתם ואת כבודם וייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. משום כך הם רוצים להמשיך את הלחימה ללא קץ ובכל מחיר גם אם היא מביאה לאבדות כבדות והורסת את המדינה.
שאלת מיליון הדולר – איפה העם? מדוע אין העם עוצר את החבורה הזאת מטירופה ומסלק אותה לביתה. העם מאבד את בניו במלחמה שלא השיגה שום מטרה: לא מוּטט חמאס ולא הושבו החטופים החיים לביתם. ביבי לא באמת מקבל החלטות המקדמות את ישראל לעגון בחוף מבטחים. ההחלטה היחידה שהחליט: "מיטוט החמאס באופן מוחלט" ואי־סיום הלחימה – די בה ורק בה כדי למוטט את המדינה.
הינה דברי פרופסור יצחק אדיג׳ס, מומחה עולמי לניהול ולהתנהגות ארגונית. הוא מייעוץ לארגונים גדולים,למנהלים ולראשי ממשלות. לדבריו, יש תופעה קשה מאוד שפגש כאשר יעץ וחקר כמה מנהלי חברות גדולות, אנשי עסקים בכירים וראשי ממשלות. התופעה נקראת "מבעירי שריפות", אלה מנהיגים שמקבלים עליהם את השליטה בארגון או במדינה, ולא מרשים לעצמם מבחינה פסיכולוגית לאבד את שליטתם.
הם מוכנים לעשות הכול כדי שלא לאבד את שליטתם –לשקר, לטייח ואפילו להרוס את מה שהם בנו, את הארגון או את המדינה שעליה הם מופקדים אם הם מרגישים שהם הולכים לאבד את שליטתם. מבחינתם אם לא אני, אז מי? –אף אחד. מבחינתם אין טעם שימשיכו בלעדיהם להתקיים המדינה או הארגון שבהם הם שולטים. הם טיפוסים הקשובים רק להמשך שליטתם, ואובדן השליטה מבחינתם מעוור את עיניהם מלראות את המציאות סביבם.
ולהבדיל באלף אלפי הבדלות, פרופסור יצחק אדיג׳ס נתן דוגמה שבסופה של מלחמת העולם השנייה הורה היטלר להרוס את גרמניה כאשר הבין שגרמניה בשליטתו הפסידה במלחמה, והוא לא יוכל להמשיך לשלוט בה עוד.
היטלר הוסיף ואמר שלא מגיע לגרמניה להתקיים לאחר שהפסידה את המלחמה. לשון אחר, אם לא יכול היטלר להמשיך לשלוט, לא מגיע לגרמניה לחיות ולהתקיים, היינו – אם אני כאן הכול כאן, אם איני כאן – מי כאן?
הגישה של "הכול או לא כלום" היא ההכרה (קוגניציה) השלטת במוחם של מנהיגים פרפקציוניסטים. במוחם הם סובלים מהפרעות נפשיות רבות אחרות הנוגעות לפרפקציוניסטים ובסיס ההפרעה – כפייתיותם. מדובר במצב נפשי קשה של מנהיגים שהשליטה על אחרים היא תכלית חייהם, והם רואים בה חזות הכול, ובלעדיה אין טעם על פי דעתם שהארגון או המדינה יוסיפו להתקיים.
פרופסור יצחק אדיג׳ס טוען שביבי לקה באותה הפרעה הנקראת פרפקציוניזם, היינו הכול או לא כלום. ביבי מוכן לאבד את המדינה אם יאבד את השליטה עליה. והפרופסור המלומד מסכם – ביבי מוביל אותנו לחורבן הבית השלישי.
הפתרון היחיד שיאפשר להציל את המדינה הוא סילוקם המיידי של שלושת מחריבנו ומהרסנו: ביבי, גלנט, הרצי הלוי ומלחכי הפנכה שלהם וחברי מרעיהם. יש צורך דחוף להקים צוות חדש בדרג המדיני ובדרג הצבאי שיקבל עליו את העסקה שהציע ביידן: הפסקת הלחימה, שחרור החטופים בהסכמה, שיקום צה"ל והכנתו למלחמה האזורית, שיקום כלכלת ישראל והיחסים הבין־לאומיים, החזרת העקורים לביתם.
