מלחמת “חרבות ברזל” שברה שני לוחות ברית ישראליים שהיו אבן ראשה וערך מכונן לכל מי שגדל במדינת ישראל. הראשון הוא תפיסת התלם האחרון. מיוסף טרומפלדור בתל חי ועד ה־7 באוקטובר 2023, היה ברור לכל כי היכן שקיים יישוב שבו אנחנו מעבדים את הקרקע וחיים בבתינו, שם יעבור הגבול של מדינת ישראל.
ממתינים לתגובה קשה: כך נערכים בצפון לתגובת חיזבאללה על החיסול בעומק לבנון
המחאה נגד המנכ"לית עולה שלב: הריאיון הנדיר של רביב דרוקר אצל המתחרים
במטולה, בבארי ובניר עוז. חמאס ניפץ לרסיסים את עקרון הברזל הזה ותמונות ההרס והזוועה ילוו את כולנו שנים ארוכות. הפקרת יישובי הדרום והפינוי המבולגן של יישובי הצפון ללא מענה ראוי גורמים כבר עכשיו לכך שמשפחות שלמות, בייחוד כאלו עם ילדים צעירים, מחפשים את עתידם במקומות אחרים. הדבר הזה עלול להיות אסון אסטרטגי למדינת ישראל.
העיקרון השני קשור לקדושת חיי האדם. עקרון השמירה על כל ישראלי באשר הוא, וחילוצו הביתה - מאנטבה, מהשבי, מאסון טבע. בעת שירותינו הצבאי חצינו חבריי ואני את קווי האויב בעת שיצאנו למשימות מיוחדות ומסוכנות.
היה ברור לכולנו כי מה שלא יקרה - מדינת ישראל תעשה הכל כדי להחזירנו בשלום. נתניהו עבר יחד עמנו את אותם המבצעים, ואת הסיכונים והמשמעויות שלהם הוא מכיר היטב. ועדיין, בעת הזו הוא שם בצד את עקרונות הברזל למען הישרדותו הפוליטית. את המחיר הכבד - בראש ובראשונה המוסרי - נשלם כולנו שנים ארוכות.
מעבר לנזק המוסרי, הישרדותו הפוליטית של נתניהו מסיבה נזק כלכלי כבד, ואי־ההסכמה לעסוק ב”יום שאחרי” מביאה כבר עכשיו לכך שאנחנו מקבלים הרבה יותר ארונות עם מתים מאשר אנשים חיים. הפחד מעסקת שבויים שתוביל להפסקת אש, ולאחריה הקדמת בחירות והקמת ועדת חקירה ממלכתית, משתק אותו. עיקר מרצו מושקע בתחזוקת ממשלתו המטורללת ובניסיונות נואלים להאריך את כהונתה.
ואולי זה לא מפתיע. באחת משיחותיי איתו לאורך השנים שאלתי אותו מה למד מהפוליטיקה האמריקאית. הוא ענה ללא היסוס כי הדבר החשוב היחיד בפוליטיקה הוא הניצחון וכל השאר חסר משמעות. הוא לא הזכיר כלל ערכים או השקפת עולם. לכן גם היום, החטופים שלנו עבורו הם ניצבים על לוח השחמט הפוליטי, ובלית ברירה למען הניצחון המוחלט הם יושארו בשבי עוד זמן רב.
בגין חתם הסכם שלום עם מצרים, רבין חתם הסכם שלום עם ירדן, שרון ביצע את ההתנתקות, ופרס, אולמרט וברק ניסו להגיע להסדרים עם הפלסטינים. נתניהו לא יסתכן לעולם בחריגה מעמדותיו אם היא קשורה בסיכון כלשהו.
לכן לא יזם מהלך מדיני משמעותי למרות שכיהן כראש ממשלה זמן ארוך מכל אלו. לפני שנים נשאלתי על ידי בכירים בממשל האמריקאי אם יש סיכוי לשכנע את נתניהו להגיע להסכם עם הפלסטינים. עניתי כי האיש לעולם לא ייקח סיכון, ודאי לא כזה שדורש לריב עם ה"בייס”.
האיש הזה, שבידיו אנו שבויים, מעמיד בסכנה ארבעה דורות של חזון ציוני. הלוואי שנצליח להקים חזית הצלה לאומית, נחושה ולא אלימה, שתראה לו את הדרך הביתה.
הכותב הוא חבר כנסת לשעבר ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל