יהודי ארה"ב למדו לסלוח לנתניהו. כבר ב-2017 הם סלחו לו כאשר הטעה אותם ואמר כי מתווה כותל חדש יוצג לפניהם. רק כמה חודשים קודם לכן, אישרה הממשלה מתווה של פשרה שנועד ליצור רחבה שוויונית בכותל המערבי. במשך שנים חיכו הרפורמים והקונסרבטיבים של יהדות ארה"ב לפשרה הזו והם היו גמישים ומוכנים לפשרות.
אבל, חצי שנה לאחר שהמתווה אושר הוא "הושהה" - עד עצם היום הזה, וזאת הייתה סטירת לחי פומבית לחלק הארי של הקהילה היהודית בארה"ב. עברו שבע שנים מאז, העניין כבר ירד מעל סדר היום, יהודי ארה"ב הבינו כי "מילה היא לא מילה", ושנתניהו לא מתכוון לעמוד מאחורי הבטחתו. מה חדש בעצם?
למרות המשבר ביחסים: עם פרוץ המלחמה התגייסה יהדות ארה"ב למען ישראל | שלמה שמיר
למרות גל האנטישמיות בארה"ב: זינוק בתחושת השייכות ליהדות
הקהילה היהודית בארה"ב גם סלחה לו כאשר עירב אותם במלחמות לא להם וגרם לפתוח במגביות ענק, כשהאחרונה היא מיליארד דולר - במלחמת חרבות ברזל. הם אפילו לא האשימו אותו בגל האנטישמיות הגדול שהציף את ארה"ב בתשעת החודשים האחרונים. הם כן ראו זאת כאירוע מעציב, אבל לקחו את המאבק בו על עצמם.
היהודים האמריקאים הם סלחנים, כל עוד מדובר באחיהם ובאחיותיהם בישראל. הם מקבלים את חולשותיהם, מלווים את אסונותיהם ומאמינים שמעבר לחולשה הרגעית מסתתרים אנשים נחושים, ממוקדי מטרה. היו פעם כאלה. עובדה. הם בנו מדינה כל כך מוצלחת ויהדות ארה"ב אכן גאה בה.
אבל הם לא יסלחו לנתניהו, לא יסלחו לו, על שדחק אותם לסוגיה הקשה ביותר בחייהם, למבחן האולטימטיבי, מבחן הנאמנות ואת הכפולה.
מיום שקמה מדינת ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, נשאלו יהודים ברחבי העולם, ולא רק בארה"ב: "מהי מדינת הלאום שלכם, היהודים?". האם זו ישראל המדינה שזה מקרוב קמה, או מדינת מגוריכם, בה נולדתם, גדלתם וככל הנראה בה אתם מתכוונים לחיות? למי תהיו נאמנים, אם שתי המדינות האלה יריבו, יגיעו לעימות, יתרחקו זו מזו?
שאלה זו היא תמצית הקיום היהודי. מהי מדינת הלאום של העם היהודי? האם היא מחליפה את כל מדינות העולם עבור הקהילה היהודית והאם יהודים יכולים להיות נאמנים, בעת ובעונה אחת, לשתי מדינות? בכל ההיסטוריה שלהם ובכל מקום אמרו היהודים: כן, אנחנו יכולים.
מי שרצה לבחור בין שתי האפשרויות האלה, לפחות ב-120 השנים האחרונות, ימי הציונות והקמת המדינה, יכול היה להישאר במקומו או לעלות לפלשתינה - לימים מדינת ישראל. מי שנשאר קיבל החלטה אישית להישאר במדינת מגוריו, לנהל שם את חייו אפילו לשרת בצבא - כפי שהוכח במלחמת העולם השנייה ובעוד מלחמות. עדיין זה לא היה משכנע מספיק, כי האנטישמיות נמשכת וההאשמות כלפי היהודים צפו ועלו מחדש.
גל האנטישמיות הנוכחי קשור לישראל. אנטישמיות ואנטי ישראליות חברו זו לזו. לא שמעתי, אגב, מנהיגים יהודיים או קולות בקהילה היהודית, שמאשימים את ישראל. הם למדו לחיות עם זה.
ההתקפות של נתניהו על ארה"ב, על הנשיא ביידן, ההאשמות בעיכוב אספקת נשק - נכונות או לא, ובעיקר הפומביות שהוא נתן לוויכוח הזה, היא סטירה בפרצופם של יהודי ארה"ב. כבר 76 שנה הם טורחים כל כך ליישב את הסתירה הזו, לחבר בין שתי המדינות ובדרך כלל הדבר עולה בידיהם. בעיקרון, עמידתה הנחרצת של ארה"ב לצד ישראל מראשית המלחמה הייתה עבורם ניצחון גדול, כי הם ראו את פרי עמלם. שם, אגב, לא שאלו אם הדבר משרת פוליטית את הנשיא ביידן. לביבי אין מניעים פוליטיים? מה הצביעות הזו?
עכשיו, כאשר המשבר נחשף, כאשר הבית הלבן מחריף והולך את הטון כלפי נתניהו, כאשר הרמטכ״ל האמריקאי, לא פחות, רומז כי קצב הסיוע לישראל במלחמה אפשרית עם חיזבאללה יהיה איטי יותר, כדאי להבין את השפה האמריקאית הזאת. ביבי מזמין את יהודי ארה"ב לעימות עם מדינת האם שלהם.
השאלה כבר אינה האם יהודי ארה״ב הם ציוניים או לא, כפי שפעם תהה דוד בן גוריון. הם ציוניים ועדיין חיים בארה"ב וימשיכו לחיות בה. בראשית שנות ה-50 התנהל שיח מרתק בין דוד בן גוריון לבין המנהיג היהודי האמריקאי יעקב בלאושטיין, בו בן גוריון ניסה לעודד עליה מארה״ב ובלאושטיין אמר לו, אתם תתמקדו בעניינים שלכם ולא תתערבו בענייננו. בן גוריון קיבל הפשרה הזאת. העליה מארה"ב נמשכת, אמנם במספרים קטנים - כ-2500 בשנה, אולם יהדות ארה"ב תומכת בישראל, מעודדת אותה, תורמת לה ובעיקר חרדה לה.
אם היה מתנהל שיח בין הקהילה היהודית בארה"ב לבין נתניהו הם היו אומרים לו: "תזהר, אל תדחוף אותנו לדילמה הזאת, היא מסוכנת לכם ומסוכנת לנו". אבל השיח הזה כבר אינו קיים. נתניהו שומע רק את מי שמשמיע לו את מה שהוא רוצה לשמוע, ובעת הצורך, בכלל, הוא מסביר שיש בארה"ב עשרות מיליוני אוונגליסטים, שתמיכתם בישראל נתונה מראש - הם לא שואלים שאלות ולא מקשים קושיות.
אני מציע לא ללכת שולל אחר האשליה הזאת. ברגעי המבחן שלנו, ונתניהו מייצר אותם בתדירות גבוהה, יש רק קבוצה אחת בארה"ב שעליה ניתן לסמוך ובה לבטוח, וזוהי הקהילה היהודית וגם שם מתרבים סימני השאלה והספיקות.
עכשיו נתניהו גומל גם להם רעה תחת טובה.
ד"ר נחמן שי הוא דיקן ההיברו יוניון קולג', המכון ללימודי יהדות בירושלים, שימש בעבר כשר התפוצות וכדובר צה"ל