כפי שביביסטים קובעים בנחרצות שבנימין נתניהו לא אשם ושרק אחרים אשמים, כך אנשי רק־לא־ביבי (להלן רל"ביסטים) קובעים, באותה נחרצות, שרק ביבי אשם. שתי הקבוצות הקנאיות האלו טועות, אבל המאמר הזה מוקדש לאחרונים. הגישה הרל"ביסטית שגויה מיסודה משום שהיא יוצרת פרספקטיבה כוזבת של המציאות, ולמעשה פוטרת מאחריות את כל מי שאינו ביבי. תופעה זו בולטת במיוחד בשלוש סוגיות שעלו לאחר 7 באוקטובר.
הסוגיה הראשונה קשורה בתפיסות האסטרטגיות שהובילו למחדל ה־7 באוקטובר: קונספציית "הכלת חמאס", מדיניות הבידול בין רצועת עזה ליו"ש ואסטרטגיית הסבבים. ביבי הוא האחראי העיקרי להנהגת תפיסות אלו מאז 2009, אבל ביבי הוא לא היחידי שאימץ אותן. כל בכירי הדרג הפוליטי, כל בכירי מערכת הביטחון, וכל בכירי התקשורת אימצו את התפיסות האסטרטגיות הללו בחדווה.
קונספציית "הכלת חמאס" בכלל נולדה שנתיים לפני שביבי חזר לראשות הממשלה. אביה מולידה, שר הביטחון אהוד ברק, אחראי לעיצוב התפיסה האסטרטגית הגורסת כי ישראל יכולה להכיל מדינת טרור בגבולותיה, ומדי פעם לצאת לסבבי לחימה נגדה. הוא אפילו מנע את מיטוט שלטון חמאס במבצע "עופרת יצוקה".
כל שרי הביטחון שבאו בעקבות ברק אימצו את אותה קונספציה, בווריאציה כזו או אחרת, וכך גם שני ראשי ממשלת השינוי. כזכור, נפתלי בנט התגאה בכך שהתיר לפועלים מהרצועה להיכנס לישראל, ויאיר לפיד הוביל מבצע צבאי מול הג'יהאד האסלאמי (מגן וחץ), בו צה"ל נמנע בקפדנות מפגיעה בחמאס.
למעשה, כל ראשי המפלגות, מימין ומשמאל, אימצו את התפיסה האסטרטגית של נתניהו (ראו מאמרי שפורסם ב"מעריב" ב־19 במאי 2023), וכל הבכירים לשעבר מהצבא, השב"כ והמל"ל שעומדים עתה בראש מחנה רק־לא־ביבי, עמדו בעבר בראש התומכים בקונספציה.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב