המועמד הרפורמיסטי, מסעוד פזשכיאן, ניצח את המועמד האולטרה שמרני, סעיד ג'לילי, ונבחר לתפקיד נשיא איראן לאחר שזכה ב-53% מקולות הבוחרים. שיעור ההצבעה היה גבוה יותר מהסבב הראשון של הבחירות (51%-52%), אבל עדיין נמוך משמעותית מסבבי הבחירות הקודמים באיראן (למעט בחירות 2021 כאשר היה ברור שאברהים ראיסי יבחר).
פזשכיאן, שר הבריאות בתקופת הנשיא הרפורמיסט ח'אתמי, הצליח בפרק זמן חסר תקדים מאז מותו של נשיא איראן הקודם ראיסי, "להקים מעפר" את המחנה הרפורמיסטי באיראן. ספק רב מאוד אם מועצת שומרי החוקה שאישרה את מועמדותו ואפילו המנהיג עצמו אכן חשבו שהפוליטיקאי האפרורי הזה יצליח לעשות את הבלתי יאומן ולהיבחר לתפקיד הנשיא .פזשכיאן ניצל עד תום את הפיצול בתוך המחנה השמרני ובעיקר את החשש העמוק באיראן מהיבחרו של סעיד ג'לילי אשר נחשב כקיצוני יותר אפילו מהנשיא ראיסי ולהוציא מספיק אנשים לקלפיות ההצבעה.
לזה לא ציפינו: באיראן משתמשים במאמר שפורסם במעריב כדי לנגח את המועמד לנשיאות
לא רק ראיסי: בבחירות לנשיאות איראן גם האמון בממשל התרסק | הנתונים המלאים
מול פזשכיאן ישנם אתגרים לא פשוטים. המנהיג לא יקל עליו לקדם את השיח עם המערב בהובלת ארה"ב ליצירת מסגרת מדינית בסוגיית הגרעין האיראני; הפרלמנט (המג'לס) האיראני נכבש בבחירות האחרונות על-ידי האולטרה שמרנים ואלו יקשו עליו מאד באישור ממשלתו וסביר "שיציקו" לו לאורך כל כהונתו; משמרות המהפכה שניסו להתערב בבחירות ולשכנע את ג'לילי לפרוש כדי לתת סיכוי למועמד שהם תמכו בו, קאליבף, חוששים מאוד מאובדן ההשפעה ומחזרה לימי הנשיא רוחאני וינסו לפעול תחת פזשכיאן ולעבוד ישירות מול המנהיג; ומוסדות הדת בקום לא יאהבו את הגישה "המתונה" של פזשכיאן ביחס לאכיפת הקוד האסלאמי כדוגמת ענישה חמורה כנגד נשים שלא עוטים את הרעלה, ועדיין אסור לזלזל בו או בצוותו.
למרות חולשתו של פזשכיאן עומדים מאחוריו אנשים "שיודעים דבר או שניים" על הפוליטיקה האיראנית. התמיכה של רוחאני בו וכמובן המעורבות העמוקה של שר החוץ האיראני הקודם מחמד ט'ריף, מסייעת לו מאוד. מעל לכל, ברור שהמחנה הרפורמיסטי ראה בבחירות אלו את ההזדמנות האחרונה להשפיע על הכיוון אליו איראן צועדת, ובראייתם מותו של ראיסי היווה "מתנה משמיים" אשר איפשר להם לחזור לעמדת השפעה במדינה והם לא יוותרו או יכנעו בקלות, וברור שהם "באים לשנות".
המשימה הראשונה והמרכזית של פזשכיאן היא לשפר את המצב הכלכלי באיראן. כך הוא הצהיר בעימותים בבחירות לנשיאות וכך הוא הצהיר בפני תומכיו. פזשכיאן מבין היטב את הצורך להגיע להסכם גרעין עם המערב בהובלת ארה"ב כאמצעי המרכזי להסרת הסנקציות "החונקות" על איראן. במובן הזה אין ספק שבחירתו של פזשכיאן מהווה משב רוח מעודד במערב שישמח לחזור ולעבוד עם ט'ריף ואנשיו. קל זה לא יהיה, בוודאי על רקע החשדנות העמוקה של ח'אמנהאי, אבל אין ספק שלאחר הבחירות בארה"ב, ואם לא יקרה משהו יוצא דופן, המערב ואיראן יתייצבו לסבבי שיחות משמעותיים ביחס לבנייתו של הסכם גרעין חדש שיגביל את תוכניתה של איראן בעבור הקלה דרמטית בסנקציות.
בראי מנהיג איראן, ח'אמנהאי, הסבב השני של הבחירות יכול להעיד כי המשטר הצליח לשקם במעט את בעיית הלגיטימציה שלו שבלטה לעיין בסבב הראשון ובבחירות למג'לס, ובמובן הזה ח'אמנהאי, שנזהר שלא לתמוך באף מועמד באופן פומבי, יכול להיות שבע רצון. ועדיין ברור לח'אמנהאי כי הפער בין המשטר לבין האוכלוסייה נותר משמעותי, שההצבעה היתה בעיקר כתוצאה מחשש לבחירת ג'לילי ולא כדי לתת לגיטימציה למשטר, ובעיקר ח'אמנהאי עצמו מקבל בערוב ימיו נשיא רפורמיסט, שעלול לאתגר אותו לא מעט בחייו וגם בתהליך הירושה לאחר מותו. אמנם במסגרת הבחירות פזשכיאן "קיבל את המרות" של המנהיג אבל ספק רב מאוד אם ההצהרה הזו הרגיעה את ח'אמנהאי.
בהקשר הישראלי ברור שהיה עדיף שג'לילי יבחר שכן זו היתה האינדיקציה הטובה ביותר להמשך הכיוון השמרני אליו צועדת איראן. זה לא שבמערב חושבים שפזשכיאן ישנה את איראן באופן כזה שההעשרה בנתנז בפורדו תסתיים, בניית הכוח הצבאי יפסק והסיוע לשלוחים במזה"ת יעצר, אבל ברור שבמערב (וגם מדינות המפרץ) יבקשו לתת לו סיכוי בעיקר לאור הרצון לחזור להסכם גרעין ולהימנע מהסלמה חמורה בנושא. זה בוודאי לא מוחק את הקשר המתהדק בין איראן לרוסיה או הסיוע שהיא מעניקה לשלוחיה שמאיים על נציבי סחר בינלאומיים (כגון הסיוע לחות'ים) אבל זה פותח פתח של תקווה במערב, באופן שיאתגר מדינית את ישראל שצריכה גם היא להתכונן לדיונים מעמיקים בין המערב לאיראן על הסכם גרעין חדש.
גם האופוזיציה האיראנית "נקרעה" בבחירות הללו. בין הקריאות להחרמת הבחירות לבין הרצון "לשנות מבפנים" את המשטר, ברור שהיו לא מעט אנשים שלמרות הזעם שלהם על המשטר יצאו להצביע כדי לוודא שג'לילי לא יבחר. העימות הזה לא רק שלא הסתיים אלא בחירתו של פזשכיאן רק תעצים את הוויכוח בתוך שורות האופוזיציה.
בשורה התחתונה, הלילה נפל דבר באיראן, שחזרה מחדש לכהונה של נשיא רפורמיסטי אל מול מנהיג שמרן לקראת סוף דרכו. איראן בוודאי לא שינתה את עורה אבל העובדה שיהיה נשיא רפורמיסטי במרכז קבלת ההחלטות באיראן תהיה לה השלכה משמעותית וממתנת בחלק מהמקרים. לאור זאת, לא נכון לזלזל בתוצאות הבחירות או בנשיא הנבחר. רק לפני חודש מעטים שמעו עליו וכיום פזשכיאן הוא נשיא איראן. תזכורת לאלו שימהרו לטעון שמה שהיה הוא שיהיה באיראן.
הכותב הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. שירת בתפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון.