בקשתו האחרונה של ראש הממשלה והנאשם בפלילים חה"כ בנימין נתניהו לדחות את עדותו במשפטו עד מרץ 2025 מעלה שאלות משפטיות וציבוריות כבדות משקל. היא מהווה, למעשה, הודאה עקיפה בטענה שהתנועה לאיכות השלטון מעלה זה שנים: יהא אדם מוכשר ככל שיהא – הוא עדיין לא יוכל לנהל משפט פלילי מורכב ובו-זמנית לנהל מדינה כראש ממשלת ישראל.
"הזובור" של גלנט על נתניהו: "קישור בין חטופים לפטור מגיוס - מסוכן וחסר אחריות"
אבי יששכרוף טוען - הסיבה שנתניהו יפנצ'ר את עסקת החטופים
נתחיל בעובדות: נתניהו, באמצעות פרקליטו, מבקש דחייה של כתשעה חודשים בתחילת פרשת ההגנה במשפטו, בטענה כי המצב הביטחוני אינו מאפשר לו להתכונן כראוי לעדותו. זוהי בקשה חריגה בכל קנה מידה, במיוחד בהתחשב בכך שהמשפט כבר נמשך למעלה מארבע שנים.
הבקשה הזו עומדת בסתירה מוחלטת להצהרותיו הקודמות של נתניהו. לאורך כל הדרך, ובמיוחד בעתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין כשירותו לכהן כראש ממשלה בזמן משפט, טען נתניהו כי אין כל מניעה או קושי בניהול המשפט במקביל לתפקידו. הוא הצהיר שוב ושוב כי כהונתו לא תשפיע על ניהול ההליך הפלילי.
עמדה זו של נתניהו היוותה את הבסיס להחלטת בג"ץ לאפשר את המשך כהונתו, כאשר בפסק הדין בבג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, קבע בית המשפט העליון כי אין מניעה חוקית לכהונתו של נתניהו כראש ממשלה, בין היתר בהסתמך על הצהרותיו כי יוכל לנהל את המשפט ללא פגיעה בתפקודו. טענות אלו חזרו על עצמן גם בהליכים משפטיים נוספים סביב שאלת מסוגלותו של נתניהו לנהל את המדינה כנאשם בפלילים, וגם לגבי סוגיית ניגוד העניינים בו הוא מצוי.
כעת, בבקשתו לדחייה, נתניהו למעשה סותר את עצמו. הוא מודה, גם אם לא במילים מפורשות, כי המציאות מורכבת יותר מכפי שטען. הוא מבקש מבית המשפט להכיר בכך שתפקידו כראש ממשלה אכן משפיע על יכולתו לנהל את משפטו. זוהי נקודת מפנה משמעותית מבחינה משפטית וציבורית. ראשית, היא מעלה שאלה האם לא הוטעה בית המשפט העליון בהחלטתו הקודמת. שנית, היא מחייבת בחינה מחודשת של שאלת הכשירות לכהונה.
עקרון יסוד בהליך הפלילי הוא ניהול מהיר של ההליך – קל וחומר כאשר מדובר בהליך פלילי של דמות ציבורית, בעלת השפעות הרות גורל על הציבור. לא בכדי התיק של אולמרט נוהל בשנה אחת צפופה מאוד – לכל מילה שנאמרת בבית המשפט השפעות אדירות על הציבור בישראל, וכולנו עדים לשיח הרעיל וההרסני בשנים האחרונות. חשוב לזכור כי המשפט הפלילי אינו רק עניינו הפרטי של נתניהו. זהו הליך בעל חשיבות ציבורית עליונה, שנועד לברר האם ראש הממשלה אכן ביצע עבירות חמורות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. כל עיכוב בניהול ההליך פוגע באינטרס הציבורי לבירור האמת ולעשיית צדק.
יתרה מזאת, הבקשה אשר תולה את ניהול המלחמה בחוסר יכולתו של נתניהו להעיד – וכתוצאה מכך – דוחה את ניהול ההליך המשפטי בעניינו, מעלה חשש כבד לניגוד עניינים מסוכן ביותר. לו בית המשפט יקבל את בקשתו, נתניהו, אשר נחשד בעיני מתנגדיו כמי שמנהל את המלחמה בעזה כאשר אינטרס השרידות הפוליטי שלו ניצב לנגד עיניו קודם לאינטרסים של מדינת ישראל, כולא את עצמו בתוך ניגוד עניינים כמעט בלתי אפשרי – כל אימת שתתנהל המלחמה, נתניהו יוכל לחמוק מאימת הדין, ובחסות בית המשפט. זהו מצב מסוכן ביותר, אשר היה מציב כל אדם בצבת שיקולים בלתי אפשריים, ובוודאי שלא יסייע לאמון הציבור בהליך קבלת ההחלטות של מי שאמור להנהיג את המדינה בשעה קשה זו.
ומתוך כך, צודקת הפרקליטות בהתנגדותה לבקשת הדחייה ובדרישתה כי אם נתניהו סבור שתפקידו מונע ניהול תקין של המשפט, עליו להצהיר על כך במפורש. אך לדעתנו, אין די בהצהרה. על נתניהו להסיק את המסקנות המתבקשות ולהשעות את עצמו מתפקידו.
חלפו כמעט 6 שנים מאז כרך נתניהו את ההליך הפלילי נגדו בגורלה של מדינת ישראל, ואולם מה שהיה לא תקין בעבר, הפך לסכנה אדירה לכולנו בהווה. הגיע הזמן לשים סוף לסאגה מתמשכת זו, לאפשר לאזרח נתניהו לנהל את ענייניו הפליליים, ולאפשר לראש ממשלת ישראל – יהיה מי שיהיה – להוביל אותנו בשעה קשה זו כשהוא משוחרר מאינטרסים זרים ודאגות שונות.
עו"ד תומר נאור הוא היועץ המשפטי וראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון
