במהלך המלחמה נשמעות פרשנויות של "לשעברים" לאוזני אויבינו המתמוגגים, שלפיהן צה"ל לא יכול לטפל כרגע בחיזבאללה וגם לא לחסל את חמאס.
לאחרונה נשמעו דברים דומים מבכירים בצה"ל באוזני ה"ניו יורק טיימס". הגדילו הבכירים ואמרו כי צה"ל ממליץ לעשות עסקת חטופים עכשיו ועקב כך לסיים את המלחמה בטרם עת.
מבלי להתווכח על נכונות האמירות האלה, ויש לי ויכוח עליהן, עצם האמירה היא במקרה הטוב טמטום ובמקרה הרע מעשה קורח, דתן ואבירם, בדרך מודרנית. עיתוי האמירות האלה, כאשר מתנהל משא ומתן על עסקת חטופים מחד, ורצון להרתיע את חיזבאללה בצפון מאידך, הוא עיתוי אומלל ומוסיף לאמירות ולאומרן נופח מטומטם או בוגדני.
משה ואחיו אהרון הובילו את עם ישראל במסע תלאות מעצב ומפרך, בדרך להפיכת אסופת יוצאי מצרים לעם. מדינת ישראל מתעצבת בימינו אלה, תוך כדי מלחמה קריטית לגורלה, ל"קיר הברזל" הז'בוטינסקאי. אנחנו שואפים להיפטר מקונצפציות הזויות על מנת לחזור ולהפוך לעם יוזם ולא מכיל, עם מונע ולא מופתע. עם שגלי אויביו מתנפצים אל הכוח הנלחם שלו, שוב על אדמת האויב ולא על אדמתו.
קורח ניהל מאבק פוליטי על מנת להפיל את מנהיגי "העם שבדרך" בעת מאבק קריטי ומעצב. דתן ואבירם הם תואמי בכירי צה"ל העלומים ופרשנינו, הפועלים בגלוי על מנת להחזיר לעצמם עוד טיפת תהילה נשכחת.
אינני רוצה להדביק לבכיר לשעבר ולשלוחיו אות קין של בוגד. אינני רוצה להדביק לאף אחד את התואר מטומטם (למרות שמעולם לא ראיתי את תוצאות מבדקי ה־IQ שלהם). אני יכול בוודאות לקבוע כי מעשי קורח, דתן ואבירם של ימינו הם מטומטמים. גם בהיבט של החלשת מורל הלוחמים, גם בהיבט של חיזוק מורל חמאס וחיזבאללה, גם בהיבט של הפחתת הסיכוי להחזיר את החטופים וגם בהיבט של הגברת הסיכוי למלחמה אזורית כוללת. שכן בגדול לא סופרים את החלש. לא משחררים לו חטופים ולא מפסיקים להילחם בו.
חכמי הדור בתקשורת אומרים ששתי האמירות "חכמות". האחת היא, כי מאחר שלא אמרנו מה יהיה ב"יום שאחרי" ולא הכנסנו מערכת שלטונית חלופית, חמאס חזר לסג'עייה. ואני שואל את אותם חכמי הדור שאלה פשוטה - האם אתם חושבים שכמה מאות פקידי ממשל מסעודיה והאמירויות מסוגלים למנוע מחמאס לחזור לסג'עייה? הם מוכנים בכלל להפעיל כוח מול חמאס? חברים יקרים, אף אחד לא יהיה מוכן להילחם עבורנו בשלב מעבר מדיני כלשהו. העיקרון של No boots on the ground תקף לכל חלופה ממשלית בעזה.
עוד שמעתי מפרשנינו שפספסנו בינואר עסקה טובה עם חמאס. על כך אקצין ואומר כי "פספסנו" עסקה יותר טובה ב־9 באוקטובר. כי אם היינו מסכימים אז על שחרור המוני של מחבלי חמאס ומתחייבים שלא להיכנס למלחמה, העסקה הייתה אפשרית. האם זו הייתה החלטה נכונה?
הוא הדין לגבי חודש ינואר מבחינתנו. מבחינת חמאס החטופים מהווים היום סירת הצלה לראשי ארגון הטרור בתום המלחמה ולכן אין להם אינטרס להחזיר חטופים עתה. בראות חמאס את רגישותו של עם ישראל לחטופים ובראותו את ההתנהגות הצבועה של העולם "הליברלי", כולל מניעה מאיתנו של נשק יעיל על ידי ארה"ב, הוא מרגיש בנוח להמשיך ולהחזיק בחטופים. חמאס יחדל לרצות להחזיק בחטופים ברגע שצה"ל יגיע למגע פיזי עם יחיא סנוואר ואנשיו הקרובים, ואז הוא עשוי לשחררם, בתנאי שארה"ב תבטיח את שלומו ושלום הצמרת של חמאס. לכך אפשר, בתנאים מסוימים, להסכים.
לסיכום: פרשת השבוע הקודם, המתארת את עשיית קורח ועדתו ושלוחיו, מזכירה לי מאפיינים של הקורה היום בישראל הנלחמת. יחד עם זאת, טמטומו של קורח היה גדול מהטמטום של היום רק מהבחינה שאת קורח ועדתו בלעה האדמה, והמקבילים של ימינו הפכו לכוכבי תרבות בתקשורת המתרדדת.
הכותב הוא חבר עמותת מבטחי, פורום מפקדים לאומי